ע"פ 44363-01-14 מנטל ואח' נ' המשרד להגנת הסביבה ואח'

1.המערערות 2 ו- 3, חברות, ומנהלן הפעיל, מערער 1 (להלן: "המערער"), הורשעו לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 2746/08 (בימ"ש שלום בפתח תקווה) בעבירות של הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא רישיון עסק, זיהום מים, גרימת זיהום אוויר וריחות חזקים ולא סבירים, הכנסת חומרים מסוכנים או פסולת חומרים מסוכנים לתחנת מעבר לפסולת, הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות שקבועות בחוק, אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום וריח בלתי סבירים בתחנת מעבר לפסולת ולכלוך והשלכת פסולת ופסולת בנין ברשות הרבים.

המערער הורשע גם בהפרעה לאנשי המשרד להגנת הסביבה ובאיומים על רפאל דבש, מפקח במשטרה הירוקה של המשרד לאיכות הסביבה, נושא ת.פ. 2563/08 (בימ"ש השלום בפתח תקווה).

2.המערער נידון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, לרבות הפעלה בחופף של עונש מאסר ע"ת, ל- 6 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזה"ד, לתשלום קנס בסכום של 90,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו וכן הופעלה במצטבר התחייבות בסכום של 100,000 ₪.

כל אחת מהמערערות נדונה לקנס בסכום של 110,000 ₪ וחויבה לחתום על התחייבות בסכום של 80,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערערים, כלפי עונש המאסר שהוטל על המערער, כלפי הקנסות שהוטלו עליו ועל המערערות וכלפי הפעלת ההתחייבות במצטבר לקנס שהוטל על המערער.

הכרעת הדין של בימ"ש קמא

1.בימ"ש קמא האמין לעדותו של ניזאר עאסי, מנהל מח' רישוי עסקים ותברואה בכפר ברא, לפיה המערערים, בניגוד למפעילים הקודמים, לא ביקשו ממנו רישיון או לקבוע תנאים להפעלת תחנת המעבר וכי מה שנרשם ע"י המערער בחלק התחתון של המסמך נ/10 לפיו המסמך משמש חוזה שכירות למשך 5 שנים עד לחתימת ההסכם ע"י המועצה, שלא נחתם מעולם, לא משמש רישיון עסק זמני.

2.בימ"ש קמא לא האמין לעדות המערער שראה באמור בנ/10 רישיון עסק שכן מדובר בלשון עילגת שאין בה כדי להוות מתן רישיון. ביום 12.2.07 נדרש המערער לפנות מיד את תחנת המעבר בהעדר רישיון וביום 5.8.07 הוצא לגביה צו הפסקה מינהלי בטענה שהיא פועלת ללא רישיון, כך שהמערער ידע שהתחנה פועלת ללא רישיון עסק.

3.בימ"ש קמא קבע שאין בפסה"ד נ/11 שקיבל את התביעה שהגישו המערערות נגד המועצה משום רישיון עסק, שכן הוא הצהיר שהחוזה בין המערער למועצה תקף, ונתן צו מניעה שאוסר על סגירת התחנה אך לא קבע דבר בקשר לרישיון עסק.

4.בימ"ש קמא דחה טענת אפליה בין המערערות למפעילים הקודמים של התחנה, שכן המפעילים הקודמים הועמדו לדין, גם אם לפי הוראות חוק אחרות, וקיבל את הנימוקים של המאשימה לכך.

5.בימ"ש קמא קבע, על סמך עדות המפקח זיו שחר, שביקר בתחנה, על סמך המסמכים ת/3 ות/5 ודברי המערער, שהתחנה לא היתה מגודרת בחלק הדרום- מערבי והצפוני. בימ"ש קמא לא קיבל את הסברו של המערער שסוללות העפר הגבוהות, אשר היו באותם צדדים, שמשו חלופה לגדר שכן לפי דברי עד התביעה דבש, עליו הסתמך, הסוללות אמנם לא היו עבירות לרכב אך אפשר היה להיכנס דרכן לתחנת המעבר ברגל.