ע"פ 4360/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים מ' דיסקין, ר' בן-יוסף ו-צ' קאפח) בת"פ 9684-06-14, מיום 11.5.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 25 שנות מאסר בפועל; 3 שנות מאסר על תנאי ושנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע או עוון, בהתאמה; ופיצוי לנפגעת בסך של 258,000 ש"ח.

רקע והליכים

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע ריבוי עבירות של אינוס קטין במשפחה, לפי סעיף 345(א)(3) בצירוף סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה, לפי סעיף 348 לחוק העונשין בצירוף סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לאורך תקופה שראשיתה באפריל 2012 וסופה בינואר 2013 ביצע המערער בבתו, ילדה כבת 10 באותם ימים, סדרת עבירות אינוס ומעשים מגונים בעת ששהו השניים בגפם בדירת המשפחה. בין המעשים שתוארו בכתב האישום המתוקן ניתן למנות ליטוף ונישוק גופה העירום של הנפגעת; הדרכתה כיצד לגעת באיבר מינה, אשר הובילה לנגיעתה בו לצורך גירוי וסיפוק מיני של המערער; חיכוך איבר מינו של המערער באיבר מינה של בתו עד שהגיע הראשון לפורקן; החדרת אצבע לאיבר מינה; והחדרת איבר מינו לאיבר מינה. מעשים אלה חזרו על עצמם מספר פעמים. נוסף על כך, ביום 10.11.2012 צילם המערער תמונות של הנפגעת בעודה עירומה, של מעשי האינוס שביצע בה, ושל המעשים המיניים שגרם לה לבצע בגופה. ביום 19.11.2012 צילם המערער שני סרטונים של הנפגעת, בהם היא נראית מעסה את איבר מינה, מחדירה לתוכו אצבע, ונחדרת על ידי אצבעו של המערער. בסמוך לביצוע התיעוד העלה המערער את התמונות ואת הסרטונים לתוכנה לשיתוף קבצים, ובכך גרם לחשיפתם ברשת האינטרנט. 

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוען ועל מדיניות הענישה הנהוגה. אשר לערכים המוגנים שנפגעו, מנה בית המשפט המחוזי את כבוד האדם, את הזכות לאוטונומיה אישית, לשלמות הגוף והנפש, את ההגנה על הפרטיות ועל תחושת הביטחון ברשות היחיד, ואת שלמות המשפחה. בית המשפט המחוזי הטעים כי ערכים אלה מצויים ברף העליון של הערכים המוגנים, והדגיש את החומרה המופלגת של עבירות מין במשפחה, אשר נובעת מקרבתו של הפוגע ומביצוע המעשים בסביבה הביתית הנחזית להיות מוגנת ובטוחה. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי עוצמת הפגיעה בערכים אלה עומדת ברף הגבוה ביותר. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ציין בית המשפט המחוזי את גילה הצעיר של הנפגעת; את אופי הפגיעות ואת מהותן; את התפיסה המינית החולה והמעוותת אשר הונחלה לה; את היקף מעשי העבירה ואת משכם; את תיעוד המעשים ואת הפצתם באינטרנט; ואת הנזקים הקשים אשר נגרמו לה וליתר בני משפחתה. כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך שהעבירות בוצעו בחלקן בעת שהיה המערער במעצר בית במסגרת הליך פלילי נפרד, שבו הורשע בביצוע עבירת מין בקטינה אחרת. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, בחן בית המשפט המחוזי את הענישה בעבירות מין במשפחה, וציין מספר פרשות שבהן נקצבו עונשי מאסר שנעו בין 8 עד 32 שנות מאסר בפועל.

4. לאחר מכן, קבע בית המשפט המחוזי את העונש המתאים למערער. כשיקולים לקולה, ציין בית המשפט המחוזי את חדילת המערער מביצוע העבירות מיוזמתו; את הודאתו; את הצער שהביע; את האחריות שנטל; את פנייתו להליך טיפולי בכלא ואת רצונו להמשיך ולהשתלב בהליכים טיפוליים. כשיקול לחומרה, ציין בית המשפט המחוזי את הרתעת הרבים, ועמד על הצורך להעביר מסר ברור לכלל הציבור בדבר חומרתן היתרה של העבירות שבוצעו. על יסוד האמור, נקבע עונשו של המערער כפי שפורט בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים בערעור

5. בערעורו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו בקביעת עונשו ומבקש מבית משפט זה להקל בעונשו. לשיטת המערער, פסיקת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת. כתימוכין לעמדתו, הציג שורת פרשות של עבירות מין במשפחה שבהן הוטלו עונשים קלים יותר, אף שלשיטתו נעברו העבירות בנסיבות זהות או חמורות מאלו שבהן הודה. בפרט הטעים המערער כי מסכת העבירות שבהן הודה בוצעה על פני תקופה קצרה באופן יחסי, בת תשעה חודשים. יתרה מכך, המערער סבור כי בית המשפט המחוזי שגה משלא נתן דעתו במידה מספקת לנסיבותיו האישיות, בהן הודאתו והאחריות שנטל על מעשיו; מצבו הנפשי הקשה, אשר גובה בחוות דעת קרימינולוגית, ממנה עולה כי המערער היה קורבן לאונס בילדותו וסבל מאז מהפרעות נפשיות; התפרקות תאו המשפחתי; וחוסר יכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום פיצוי בשיעור שנגזר עליו.