ע"פ 42811-07-14 סמארה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

1.הערעור דנא הוא על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) מיום 18.6.14 בב"ש 4259/14 בה נדחתה בקשת המערער לבטל צו הריסה מנהלי שנחתם ע"י יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, ביום 22.4.14 המורה להרוס מבנה בשטח של 60 מ"ר בבית חנינה אשקרייה כמסומן בתרשים שצורף לצו ההריסה.

2. עיקר נימוקי המערער בהודעת הערעור ובטעונים ששמעתי בדיון התייחסו לפגמים נטענים בהחלטת בית המשפט קמא שדחה את בקשת המערער לבטל את צו ההריסה המנהלי, כך טען בין השאר כי התצהיר שהוא חלק מהותי ובלתי נפרד מצו ההריסה נחתם על ידי מי שאינו מוסמך לחתום עליו בהתאם לדרישות סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה; כך טען כי בית משפט קמא דחה שלא כדין את הטענה בדבר שיהוי וכי המבנה היה גמור ומאוכלס בעת ביקור המפקח ועוד.

3.לא ראיתי להתייחס לכלל טענות המערער מאחר שהגעתי למסקנה כי יש להחזיר הדיון לבית משפט קמא להשלמת הראיות כפי שביקש המערער להציג לפני בית המשפט קמא שלא אפשר לו, מאחר שסוגיית המועדים בשני עניינים, שאתייחס אליהם להלן, אינה בהירה ולא ניתן להאיר את חוסר הבהירות שעלה בעניין המועדים באמצעות קביעת בית משפט כי "נראה כי נפלה טעות" שכן העדה שבמסמכיה 'נפלה כנראה הטעות' לא העידה, גם מר אופיר מאי שבמסמכיו תוקן מועד לא העיד, ואין די בכך שחתימתו מתנוססת ליד שינוי המועדים מאחר שכלל לא ברור מדוע הם שונו (ממועד ה-27.3.14 למועד ה-7.4.14).

4.אמנם הפסיקה ששורשים עבותים לה קבעה כי "צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל פ"ד נח(3) 625, 627 (2003)). ברוח זו נפסק כי "הליך של צו הריסה מינהלי ראוי לו שיהא אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי חוקית" (רע"פ 6076/02 שמר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה (6.11.2002))" (ע"פ 210/14 רוני נדב נ' יו"ר הועדה המקומית תל אביב יפו (21.1.14)); ואולם הגם שתכליתו העקרית של סעיף 238א היא "ליתן בידי הוועדה המקומית כלי יעיל וקל למיגורה של הבנייה הבלתי חוקית בעוד היא בחיתוליה" הרי בעצם מתן הסמכות להוצאת צו הריסה בידי יו"ר הוועדה המקומית הופקדה בידיו סמכות רחבה "שמכוחה יכול הוא להורות על פגיעה משמעותית ומיידית בקניינו של הפרט ללא כל צורך בצו שיפוטי" ומשכך הכיר המחוקק "בסיכונים הנלווים לצו שלקיומו אין הוא נדרש לאישור מוקדם של בית-משפט, וראה לתחום את גבולות הסמכות להוצאתו של צו מעין זה, והליך הוצאתו של הצו רצוף ערובות וסייגים מינהליים שייעודם להבטיח כי יישמרו עיקריו של המשפט המינהלי לעת פגיעה בקניין הזולת... סיכום הדברים הוא אפוא זה שהוראת סעיף 238א של חוק התכנון והבניה נתנה בידי הרשויות כלי אפקטיבי ומהיר-ביצוע להילחם בבנייה הבלתי חוקית, אך בה בעת טרח המחוקק לעטוף אותה סמכות בסייגים ובערובות לזכותו של היחיד לשמירה על הרשות שלא תחרוג מן התחומים הראויים שיועדו לה (רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה (1.12.14)).

5.כללים יסודיים אלה שקבעה הפסיקה ובעיקר הזהירות שיש לנקוט בהוצאת צווי הריסה מנהליים מחייבת את בעלי הסמכות להקפיד בכל פרט בטרם יוצא צו ההריסה תחת ידיו.

בענייננו – חתמה המהנדסת על תצהיר המצורף לצו ההריסה, כנדרש בסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה ובו הצהירה כי "לפי מידע שקבלתי בתצהיר ממנהל הריסת מבנים, ההנדסאי ירון אליאס..." הוחל בבניית המבנה נשוא הערעור, כי הבנייה לא הסתיימה וכי המבנה לא אוכלס, ועל סמך מידע המעוגן בתצהירה וצורף לבקשה למתן צו הריסה נחתם צו ההריסה המינהלי, דא עקא שהתצהיר נחתם ביום 6.4.14 ואילו "התצהיר" של ירון אליאס שלכאורה כבר היה בפניה בעת שחתמה על התצהיר המצורף לצו ההריסה נחתם רק ביום 7.4.14!

לא רק זאת אלא שבבקשה למתן צו הריסה שהופנתה לראש העירייה מופיע תאריך ששונה בכתב יד מה-27.3.14 ליום ה-7.4.14.

6.כפי שציינתי וצטטתי לעיל, הפעלת הסמכות המנהלית חייבת להיות מוקפדת ויש לדקדק בכל הפרטים הנדרשים בטרם הוצאת הצווים המנהליים, שבעתיים כך כשמדובר במועדים שהם חלק מהותי ובלתי נפרד מהתנאים להוצאת הצו (כמו למשל מועד הוצאת הצו מעת גילוי הבנייה מועד הנמדד בימים, פרק הזמן לבדיקת האיכלוס אף הוא נמדד בימים וכו'...) משכך חשוב להבין לצורך מתן ההחלטה בבקשה לביטול צו ההריסה כיצד זה המהנדסת שחתמה על התצהיר המצורף לצו ההריסה ביום 6.4.14 הצהירה על מידע שניתן לה בתצהיר שנחתם רק למחרת... ברור כי אין מקום להשערות בוודאי לא לקביעה כי 'כנראה נפלה טעות' בלי לשמוע את המהנדסת. דברים דומים אומר גם לגבי המועד ששונה בכתב יד על ידי מר אופיר מאי, ולא נדע מדוע עד שיתייצב לעדות.

יאמר כי ב"כ המערער עמד על כך שיש להעיד את שניים אלה – אך הדבר לא התאפשר לו.

גם בדיון היום ניסתה ב"כ המשיב להסביר כי יש לקבל את הדברים כפשוטם וכי 'כנראה נפלה טעות' ואולם כפי שציינתי, מדובר בצו דרסטי העלול לפגוע בקניינו של המערער ויש להקפיד בכל הפרטים המתחייבים והנילווים לשימוש בסמכות המנהלית הרחבה שניתנה בידי יו"ר הוועדה המקומית.

7. לאור האמור אני מורה להחזיר לבית משפט קמא את הדיון בתיק לצורך השלמת גביית העדויות כאמור, שכן הם עדים מהותיים והיה מקום לאפשר העדתם כדי שניתן יהיה להגיע למסקנה אם יש מקום לבטל את צו ההריסה או להותירו על כנו.

בית משפט קמא לא יהיה כבול בהחלטתו, זאת מאחר שיש אפשרות שעדויות העדים יאירו באור אחר את הנסיבות.