ע"פ 425/15 מחמד אזברגה נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ק' רג'יניאנו) בת"פ 56404-06-13, בגדרו הושתו על המערער בע"פ 425/15 (להלן: מחמד) 48 חודשי מאסר בפועל, ועל המערער בע"פ 478/15 (להלן: מוניר) 40 חודשי מאסר בפועל, וכן הושתו על כל אחד מהשניים שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעברו עבירה לפיה הורשעו, ו-3,500 ש"ח פיצוי לבעלי הרכב הגנוב. בנוסף, נפסל רישיונו של מחמד לתקופה בת שנתיים מיום שחרורו ממאסר.
2. עונשים אלו הושתו על המערערים בגין הרשעתם – לאחר ניהול הוכחות – בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), גניבת רכב בצוותא חדא לפי סעיפים 413ב(א) ו-29 לחוק, החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בצוותא חדא לפי סעיפים 332(2) ו-29 לחוק, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. מחמד הורשע גם בעבירות של נהיגה ללא רישיון לפי סעיפים 10(א) ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ושל נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
3. כעולה מכתב האישום, מחמד ומוניר קשרו קשר לגנוב רכב. בהתאם לכך, ביום 21.6.2013, הגיעו השניים לעיר רחובות, בשעת לילה מאוחרת, פרצו לרכב וגנבו אותו. אזרחים שהבחינו בכך הודיעו למשטרה ושוטרים שהגיעו לאזור, בניידת סמויה, איתרו את הרכב עומד בצד הדרך. המערערים שהבינו כי מדובר בשוטרים, החלו בנסיעה פרועה במטרה להתחמק מהשוטרים שדלקו אחריהם. לאחר מרדף של כ-15 דקות, נעצרו השניים, לבסוף, בעקבות ירי שפתחו שוטרים לכיוון גלגלי הרכב.
4. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בהסתמך על עדויות השוטרים שנכחו בעת המרדף וגזר את עונשם כמפורט מעלה ביום 12.1.2015, חרף המלצת שירות המבחן על ענישה שיקומית שתבוצע בדרך של עבודות שירות. המערערים הגישו, כל אחד בפרד, ערעורים על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינם.
5. במהלך הדיון שנערך לפנינו ביום 28.12.2015, קיבלו באי כוח המערערים את המלצתנו למשוך את ערעורם על הכרעת הדין והותירו את הערעור על חומרת העונש. משכך שמענו את טענותיהם של הצדדים בעניין זה. בתוך כך, התמקדו המערערים בהמלצות שירות המבחן לענישה שיקומית בעניינם וכן ביקשו המלצה לשילובם בהליכי טיפול ושיקום בכלא. בנוסף, הודיעו לנו המערערים כי הפיצוי שהוטל עליהם ישולם לבעלי הרכב הגנוב בימים הקרובים. בא כוח המשיבה סבר כי העונשים שהושתו על המערערים בבית המשפט המחוזי הולמים את חומרת המעשים והדגיש את הצורך להילחם בתופעת המרדפים שהפכה "למכת מדינה".
6. שמענו את טענות באי כוח הצדדים ונתנו דעתנו לחומרתן של העבירות בהן הורשעו המערערים. אכן, עבירות אלה הפכו לשכיחות במדינתנו ובית משפט זה הביע לא אחת את דעתו בדבר הצורך בהחמרת הענישה לשם מיגורן [ראו: ע"פ 8421/12 בן חיים נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (29.9.2013)]. אף על פי כן, לאחר שבחנו את שיקולי הענישה ובהתחשב במכלול השיקולים השונים בנסיבות העניין ובהם, בין היתר, משיכת הערעור על הכרעת הדין המהווה משום ביטוי מסוים (גם אם חלקי ומאוחר) לנטילת אחריות מצידם של המערערים למעשיהם, ראינו להקל בעונשם של המערערים במידת מה. מעונשו של מחמד החלטנו להפחית חמישה חודשי מאסר בפועל, כך שעונשו יעמוד על 43 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), ומעונשו של מוניר החלטנו להפחית ארבעה חודשי מאסר, כך שעונשו יעמוד על 36 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר).
7. יצוין כי במסגרת החלטתנו נתנו דעתנו גם להודעת באי כוח המערערים מיום 3.1.2016 בה דווח לנו כי הפיצוי לבעלי הרכב הגנוב שולם וכן לעמדת שירות המבחן למבוגרים במהלך הדיון לפנינו. שירות המבחן ציין כי המערערים מצויים בראשיתו של הליך טיפולי והדגיש כי קיימת חשיבות להמשך ההליך הטיפולי. אנו משוכנעים שגורמי הטיפול בבתי המאסר בהם מרצים המערערים את עונשם יפעלו בהתאם להמלצה זו.
8. אשר על כן, הערעור מתקבל כמפורט בפיסקה 6 לעיל. שאר רכיבי העונש שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

           ניתן היום, ‏ב' בשבט התשע"ו (‏12.1.2016).