ע"פ 4221/13 ואנונו נ' מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז: 

1. מהו העונש שראוי להטיל על מי שתקף באכזריות את גרושתו בעת שזו הגיעה לדירתו על-פי הזמנתו? זו השאלה שעמדה בפנינו בערעור זה.

כתב האישום וההליכים עד כה

2. נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 59851-05-12, השופטת ח' סלוטקי). בסופו של דבר, הומר כתב האישום המקורי בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה בדבר העונש. ביום 27.1.2013 המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שייחס למערער תקיפה אלימה של מי שהיא גרושתו ואם בתו באמצעות אבן שהטיח בראשה ודקירות רבות שדקר בגופה באמצעות מברג. בגין מעשיו אלה יוחסה למערער עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובה הוא הורשע.

3. המדינה טענה לכך שמתחם הענישה המתאים למעשים שביצע המערער נע בין 12 ל-15 שנות מאסר בפועל. מנגד, טענו באי-כוחו של המערער כי מתחם הענישה המתאים נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר.

4. ביום 2.5.2013 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה המתאים במקרה זה נע בין 6 ל-13 שנות מאסר בפועל. בהתייחסו לשיקולים לקולא שיש להביא בחשבון בנסיבות העניין נדרש בית המשפט המחוזי להודאתו של המערער אשר נטל אחריות וחסך בזמן שיפוטי. מנגד, שקל בית המשפט המחוזי לחומרא כי הגם שעברו של המערער מאופיין כנקי, באופן כללי, הרי שיש לו הרשעה אחת הנוגעת גם היא לאלימות כלפי המתלוננת. בסופו של דבר, השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר בפועל של עשר שנים, בניכוי ימי מעצרו, וכן שלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע כלפי גרושתו או בת זוג. בית המשפט המחוזי לא חייב את המערער בפיצויים נוכח עמדתה של המתלוננת.

הערעור

5. הערעור שבפנינו מכוון כנגד חומרת גזר הדין שהושת על המערער. לטענת המערער, יש להתחשב בכך שהוא קיבל על עצמו אחריות למעשיו ומעוניין לעלות על דרך השיקום.