ע"פ 41867-01-14 גורג'י ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

כב' השופט אברהם טל, אב"ד – נשיא וכב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין

המערער 1 (להלן: "המערער") הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק פלילי 25037-04-10 (בית משפט השלום בפתח תקווה) בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובתקיפה סתם בצוותא שתקף נהג רכב שישב ברכבו והמתין להתחלפות האור האדום ברמזור.

המערערת 2 (להלן: "המערערת") הורשעה לאחר שמיעת ראיות בתיק הנ"ל בתקיפת סתם בצוותא עם המערער של אותו נהג רכב.

המערער נדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל ול-9 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

המערערת נדונה ל-3 חודשי מאסר ועבודות שירות ול-6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

כמו כן חוייבו המערערים בתשלום פיצויים למתלונן בסכומים המפורטים בגזר הדין.

הערעור היה מכוון מלכתחילה כלפי הרשעת המערערים, אך במהלך הדיון הקודם קיבלו המערערים את המלצת בית המשפט וחזרו בהם מהערעורים כלפי הרשעותיהם.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור באשר לעונש המאסר שהוטל על המערער ובטיעוניו בפנינו כי שגה בית משפט קמא כי מעשי המערער לא היו מתוכננים אלא היו ספונטניים בתקופה לפגיעת המתלונן ברכבו, גם המערער נחבל במהלך האירוע נושא הרשעתו, אך המשטרה לא העמידה לדין את בעל הרכב, בית המשפט קמא לא נתן משקל לחלוף הזמן הניכר מאז האירוע ועד מתן גזר הדין. אי לכך שאין למערער עבר פלילי אלא עבירה ישנה משנת 1998.

ב"כ המערער טוען כי שליחת המערער למאסר תגרום נזק בלתי הפיך לעתידו המקצועי כמתואר בסעיפים 141-142 להודעת הערעור ומן הראוי להתחשב גם בתרומות שתורם המערער עבור ילדים חולי סרטן, כפי שעולה מהמכתבים שצורפו להודעת הערעור.

באשר לעונשה של המערערת, טוען ב"כ המערערים כי בית משפט קמא לא התחשב לקולת העונש בחלקה השולי באירוע נושא הרשעתה, ועינוי הדין שנגרם לה, בגילה המתקדם ובתרומתה לחברה.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשים של המערערים ועומדת על חומרת התנהגותו האלימה של המערער כלפי המתלונן כמתואר ברישא גזר הדין נושא הערעור וביתר פירוט בהכרעת הדין. לטענתה מדובר בהתנהגות אלימה בדרגה גבוהה שעל פי הפסיקה שהציגה בפנינו מצדיקה הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, גם לתקופה ארוכה יותר מאשר הוטלה על המערער.

אף אנו, כמו בית משפט קמא וכמו ב"כ המשיבה איננו מקלים ראש בהתנהגותו האלימה של המערער כלפי המתלונן שהוגדרה על ידי בית משפט קמא כ"מסכת אלימות קשה ובריונות לשמה". אנו תמימי דעים עם בית משפט קמא בכל הקשור לפגיעה המשמעותית שפגע המערער בשלמות גופו ובבטחונו האישי ובכבודו של המתלונן, ומשכך עונש מאסר לריצוי מאורי סורג ובריח כפי שקבע בית משפט קמא איננו מצדיק לכאורה התערבות ערכאת ערעור, במיוחד כאשר המערערים לא נטלו אחריות על מעשיהם וניהלו משפט הוכחות, אשר אילצו את המתלונן להעיד על האירוע נושא הרשעתם.

בית משפט קמא לא התעלם מהנסיבות המקלות שהועלו על ידי ב"כ המערערים בפניו ובפנינו, אך נראה לנו כי נטילת האחריות של המערערים על מעשיהם, כפי שבאה לביטוי ראשוני בדברים שאמר המערער בעדותו ובכך שהמערערים חזרו בהם מהערעור כלפי הכרעת הדין, מצדיקה הקלה בעונשו של המערער על ידי מתן אפשרות לרצות מאסר בעבודות שירות.

לא מצאנו נימוק להקל בעונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המערערת, שכן בית משפט קמא התחשב בחלקה באירוע האלים ובפגיעות שנגרמו למתלונן ובכל הנסיבות המקלות שתוארו בפניו ובפנינו.

לאור כל האמור לעיל אנו סבורים כי יש לקבל את הערעור באשר לעונש המאסר שהוטל על המערער וקובעים כי ירצה 3 חודשי מאסר בעבודות שירות במרכז יום לקשיש בפתח תקווה החל מיום 12/8/2014.