ע"פ 40402-10-15

השופטת ג. שלו:

המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע (השופטת א.גרבי), בעבירות של גרימת מוות ברשלנות- עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן- הפקודה), נהיגה ברשלנות שגרמה לתאונת דרכים שתוצאתה חבלה ונזק- עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף- עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן- התקנות), נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך- עבירה לפי תקנה 51 לתקנות, ואי חגירת חגורת בטיחות- עבירה לפי תקנה 83ב(א) לתקנות.

בגין הרשעתו בעבירות אלו, נדון המערער למאסר בפועל למשך 9 חודשים, מאסר על תנאי למשך 7 חודשים שלא יעבור עבירה בה הורשע בתוך 3 שנים, פסילה בפועל למשך 5 שנים, וקנס בסך 1,000₪.

הערעור מופנה הן כנגד הרשעת המערער והן כנגד עונשי המאסר שהוטלו עליו.

כעולה מהכרעת הדין, המערער הורשע בכך שביום 28.5.11, בסמוך לשעה 09:30, הוא נהג ברכב משא מסוג מרכב אחוד בכביש מס' 31, מכסייפה לכיוון צומת שוקת, כביש דו סטרי, שאותה עת היה רטוב ואף ירד גשם. המערער הסיע ברכבו 6 נוסעים נוספים, שחלקם לא היו חגורים בעת הנסיעה, ובמהלך הנסיעה עקף כלי רכב בחצותו פס הפרדה לבן רצוף, כשבהגיעו לק"מ ה-28 בכביש, במקום בו קיימת עקומה שמאלה, נהג המערער במהירות של , מהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, סטה שמאלה, החליק עם רכבו לנתיב הנגדי ופגע ברכב פרטי שנסע מולו, בו נהג מר אנדריי קריגן (להלן- הנהג המעורב), יחד עם אשתו ובנם הקטן. רכבו של הנהג המעורב הסתבסב מהמכה ונעצר בצמוד למעקה הבטיחות שבנתיב נסיעתו, ואילו רכב המערער המשיך בנתיב הנסיעה הנגדי, נפל אל תוך התעלה שבשול הדרך, פגע בקיר עפר והתהפך. כתוצאה מהתאונה, נפטר אבו חמיד סלימאן ז"ל (להלן- המנוח), אחד מנוסעי רכב המערער, נפצעו נוסעים משני כלי הרכב, וכן ניזוקו קשה שני כלי הרכב.

המערער זוכה מעבירה נוספת של נהיגה במהירות מופרזת, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח שבמהלך הנסיעה, לפני התאונה, הוא נסע במהירות שהגיעה עד ל-.

מתחילת ההליכים הודה המערער בהתרחשות התאונה, אך כפר באחריותו לה, או בביצוע כל עבירת תעבורה במהלך הנסיעה, ואף כפר בטענה שסטה שמאלה עם רכבו עובר לתאונה. לאחר החלפת ייצוג, הוסיף המערער וכפר גם בכך שמות המנוח קשור בתאונה.

הטענה העיקרית שהעלה המערער לאורך חקירות העדים ובסיכומיו, היא כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת, שאירעה אך בשל כשל שאירע בצמיג הימני-קדמי של רכבו.

הכרעת הדין:

בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא, כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שרכבו של המערער נמצא לאחר התאונה בנתיב הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתו, לאחר שנפל לתעלה בשול הדרך, פגע בקיר עפר והתהפך, היינו, לאחר שסטה שמאלה. בנסיבות אלו, בהתאם ל"כלל הדרך" שנקבע בפסיקה, נקבע כי קמה חזקה שרשלנותו של המערער הביאה לסטיה מהנתיב ולגרימת התאונה, וכי הנטל להפרכתה ולמתן הסבר אחר לסטייתו שמאלה, מוטל על המערער.

עוד ציין בית המשפט קמא, כי הגם שאין מחלוקת בנוגע לקיומו של כשל בצמיג ברכב המערער, השאלה שבמחלוקת הינה האם הכשל בצמיג הוא הגורם היחיד לתאונה, והאם המערער עמד בנטל הבאת הראיות לכך שהסטיה מנתיב נסיעתו לא נגרמה כתוצאה מרשלנותו.

בהקשר זה ציין בית המשפט קמא, כי כעולה מעדותו ומחוות דעתו של מומחה התביעה, ד"ר איתמר שרון, לא ניתן לקבוע מתי החלה יציאת האוויר מהצמיג, כך שיתכן שמדובר בכשל פתאומי שאירע עובר לתאונה, שהמערער לא יכול היה לחוש בו, וכי כשל הצמיג הינו גורם אפשרי אחד לתאונה, או גורם מסייע לתאונה, אך לא ניתן לשלול את האפשרות שלתאונה היו גורמים נוספים וחשובים ממנו, כגון מהירות, חוסר תשומת לב, חוסר ערנות, חוסר כשרות וכדומה.