ע"פ 4011/14 פלוני נ'מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 25.5.14 בת"פ 41466-08-13.

2. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט. כתב האישום ייחס למערער, קטין בן 17 ו-8 חודשים בעת ביצוע המעשים, שני אישומים כדלקמן: 

           על-פי האישום הראשון, ביום 23.8.13, סמוך לשעה 15:30, נכנסו המערער וחברו לבריכה במלון "קלאב הוטל" בטבריה, הגם שלא היו אורחי המלון. השניים הביאו עימם בקבוק וודקה ושתו כמה כוסות כל אחד. לבקשת אחראי הביטחון עזבו את שטח הבריכה. המערער אחז בידו שקית ובה בקבוק הוודקה העשוי זכוכית ומספר פחיות משקה אנרגיה. השניים ניסו להיכנס לאזור חדרי המלון, אולם מאבטח המלון (להלן: המתלונן) הודיע להם כי אין הם מורשים לעלות לחדרים כיוון שאינם אורחי המלון. בתגובה קילל המערער את המתלונן במילים: "יא ערבי מזדיין, אתה מתעסק איתי? אני אחסל אותך", וחבט במתלונן בחוזקה בפניו באמצעות השקית שבידו. בקבוק הוודקה שהיה בשקית התנפץ, המתלונן נחבל, איבד הכרתו ונפל ארצה. השניים נמלטו מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שבר בגולגולת וחתך מדמם באורך 5 ס"מ במצחו, והוא נזקק לאשפוז בן מספר ימים ולתפרים.

           על פי האישום השני, למחרת התקיפה האמורה הגיעו שני שוטרי סיור מתחנת טבריה לבית סבו של המערער על מנת לעכבו לחקירה. אחד מהם הודיע למערער, כי הוא מעוכב לחקירה בחשד לתקיפה. המערער ביקש להתארגן מספר דקות ולשטוף פניו והשוטר נענה לבקשתו. כשיצא המערער מחדר המקלחת דחף את השוטר בחוזקה וניסה להימלט מן הבית.

3. בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר, 7 מתוכם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן חייב אותו בתשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה בסך 5,000 ₪. הערעור מכוון כנגד רכיב המאסר לריצוי בפועל שבגזר הדין.

4. בגזר דינו סקר בית המשפט המחוזי את נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן, בו נאמר, בין היתר, כי המערער לא נטל אחריות מלאה על מעשיו אלא טען, כי השקית ובה הבקבוק נשמטה מידו וכי לא ניסה להימלט מן השוטר. באופן כללי נמסר בתסקיר, כי המערער מגלה מוטיבציה לחיים נורמטיביים ומשפחתו מסייעת לו, אולם נוכח העבירות החוזרות ואי נטילת האחריות על מעשיו אין הוא "פרטנר לטיפול" והוא "זקוק לתגובה שתבהיר לו את חומרת מעשיו". לאור האמור, החליט שירות המבחן שלא להציג המלצה טיפולית.

5.  בגזר דינו עמד בית המשפט על מדיניות הענישה הראויה בעניינם של קטינים והמשקל שיש ליתן לשיקולי שיקום הקטין, אולם הדגיש, כי קטינוּת, כשלעצמה, אינה מעניקה חסינות, ויש לשקול את שיקולי שיקום הקטין אל מול שיקולים אחרים לרבות חומרת העבירה. בית המשפט עמד על חומרת המעשים במקרה דנן, עברו הפלילי של המערער, העובדה שלא השכיל לנצל את הזדמנויות השיקום שקיבל, ושב בכל פעם לבצע עבירות נוספות. לאור אלה, בצירוף העדר המלצה טיפולית בתסקיר שירות המבחן, סבר בית המשפט, כי יש להטיל עליו עונש מאסר בפועל, כמפורט לעיל, על מנת להציב לו גבולות ברורים.

6. לבקשת המערער ובהסכמת המשיבה עוכב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור על גזר הדין. המערער ממקד ערעורו ברכיב המאסר בפועל, ובפרט טוען נגד קביעת תקופה העולה אך במעט על התקופה המאפשרת ריצוי בדרך של עבודות שירות. לטענתו חל במערער שינוי חיובי והוא ומשפחתו מגויסים כעת לשיקומו, ולכן יש ליתן לו הזדמנות נוספת ולהמיר את המאסר בתקופה של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות.

7. בתסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בערעור ציין שירות המבחן, כי המערער מבקש שלא לרצות מאסר בפועל אלא לבצע 6 חודשי עבודות שירות, ועל רקע זה הביע הסכמה להיות נתון לפיקוח שירות המבחן ולהשתתף בקבוצה טיפולית לכישורי חיים. קצין המבחן התרשם, כי חל שינוי חיובי בהתנהגות המערער, הוא מעוניין לתקן דרכיו  ומשפחתו אף מאחדת כוחות ומסייעת לו בכך. עם זאת, צוין בתסקיר, המערער מתקשה גם כיום לקחת אחריות על מעשיו ומוסיף לטעון, כי השקית ובה הבקבוק נשמטה מידו הרטובה (אם כי מקבל את האחריות לתוצאות שנגרמו משמיטת השקית כטענתו), וכן כי לא ניסה לברוח מן השוטר אלא ביקש לשים את האזיקים מעבר לדלת ולא ליד אחותו הקטנה ששהתה בבית. שירות המבחן המליץ להטיל על המערער מאסר שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה וחצי במהלכן ישתתף בקבוצה טיפולית ויוזמן לשיחות פרטניות למעקב.