ע"פ 39806-03-14 חמדאן נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פאול שטרק) מיום 11.2.14 בב"ש 9133/13, בה דחה בית המשפט את בקשת המערער לבטל את צו ההריסה המנהלי שהוצא לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") שניתן למבנה המצוי בעיסוויה.

2.לטענת המערער המבנה נשוא צו ההריסה נבנה אכן ללא היתר אך הוא נבנה בלב שכונת מגורים, לצורך מגורים, ואולם חוות הדעת התכנונית עליה הסתמך המשיב בעת הוצאת הצו אינה עדכנית, כי הוגשו לבית המשפט קמא שני מכתבים ממחלקת מהנדס העיר המאשרים כי "לשכונה מקודמת תכנית מיתאר חדשה" וכי עירית ירושלים מונעת מהתושבים בעיסוויה ליזום תכניות נקודתיות "בגלל רצונה לקדם תכנית כוללת" (סעיף 8 להודעת הערעור). עוד טען המערער כי בית המשפט קמא שגה כשקבע על סמך חוות דעת מוטעית כי השטח עליו מצוי המבנה מצוי בשטח פתוח ציבורי.

המערער גם הוסיף טענות כלליות להודעת הערעור בדבר פגמים בהוצאת צו ההריסה, כמו כי "לא היתה בפני המשיב תשתית ראייתית ועובדתית מספקת" (סעיף 21 להודעת הערעור), כי תצהיר המהנדס שצורף לצו ההריסה הסתמך על תצהיר המפקח שנפל בו פגם שכן המידע שניתן לא היה אמין (סעיף 22, 23 להודעת הערעור), וגם כי לא היתה "התייעצות נאותה... אם בכלל" (סעיף 27 להודעת הערעור).

בדיון שהתקיים לפני ביקש המערער "לחדד" את טענותיו וטען כי בית המשפט קמא לא דן בטענה העקרית בדבר קיומה של תכנית חדשה.

3.בתשובתה לטענות המערער השיבה המשיבה כי הוכח שאף לא אחת משתי העילות הקבועות בדין והמאפשרות ביטול צו הריסה מתקיימות; כך אישר המערער בעצמו כי למבנה אין היתר, ואשר לעילה השנייה אף היא לא מתקיימת משהוכח באמצעות עדות מפקח הבניה כי המבנה לא היה גמור ולא מאוכלס, ומשכך צו ההריסה המנהלי הוצא כדין ויש להותיר את קביעת בית המשפט קמא על מכונה.

לא רק זאת אלא שהמשיבה אף מציינת כי אין כל היתר בהישג יד ולא הוכח כי קיים היתר כזה, ומעבר לכל בהתאם לעדות מנהל מרכז המידע התכנוני עולה כי יעוד המקרקעין עליו נבנה המבנה מיועד לשטח ציבורי האסור בבניה.

4.שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, כן עיינתי בתיק בית המשפט לעניינים מקומיים ואני רואה לדחות את הערעור.

5.בהתאם לסעיף 238א (ח) לחוק התכנון והבנייה "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

לעניין התנאי הראשון, כלל לא היתה מחלוקת שמדובר במבנה שנבנה ללא היתר ואולם בית המשפט קמא ראה להתייחס לכך ואף ציטט את תשובת המערער (ראו דברי בי"מ בפס"ד - עמ' 6 ש' 33- 36).

אשר לתנאי השני – בית המשפט התייחס אף לכך שהמבנה לא היה גמור ולא מאוכלס במועד הוצאת צו ההריסה המנהלי, וקבע גם בהסתמך על תשובות המערער בעצמו כי הוכח לפניו שהמבנה לא היה גמור ולא מאוכלס במועד שבו הוצא הצו. לא רק זאת אלא שבית משפט קמא התרשם גם מהתמונות שהוצגו לפניו וקבע על סמך אלה כי גם התנאי השני המאפשר ביטול צו ההריסה לא התקיים.

6.קביעות בית משפט קמא, הן קביעות עובדתיות, שנקבעו על בסיס חומר הראיות שהונח לפניו ולאור התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניו, שבעתיים כך לאור תשובות המערער בעצמו.

ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בשאלות שבמהימנות ובקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולא ראיתי כל סיבה לחרוג מכלל זה בענייננו. משכך ניתן לקבוע כי לא נמצא שהעילות הנדרשות בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק התקיימו ואין לבטל את הצו.