ע"פ 3927/16 מדינת ישראל נ' גרשון גיא בר-זיו

השופט מ' מזוז:

1. ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) מיום 19.4.2016 בת"פ 10579-07-15, בגדרו נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי, קנס וצו מבחן, וזאת בגין הרשעתו בביצוע 3 עבירות של קבלת שוחד על ידי עובד ציבור, 3 עבירות של מרמה והפרת אמונים, 3 עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירה של הכנסת ציוד קצה רט"ן לבית הסוהר.

2. ביום 12.11.2015 הורשע המשיב, על יסוד הודאתו בעובדותיו של כתב אישום בן 3 אישומים אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון. ההסדר לא כלל הסכמה לענין עונשו של המשיב.

3. בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום שירת המשיב, יליד 1985, כסוהר בבית הסוהר "אשל". לפי עובדות האישום הראשון, האסיר בן איבגי (להלן: בן איבגי) פנה למשיב והציע לשלם לו כסף בתמורה לכך שיחדיר עבורו חפצים שונים לתוך בית הסוהר. המשיב הסכים, ולפחות 4 פעמים נפגש עם אמו של בן איבגי, וקיבל מידיה שקית ובה חפצים שונים כגון דברי מאכל, פרטי לבוש, נעליים ודיסקים. תמורת סכום של 600-400 ₪ שקיבל המשיב מאמו של בן איבגי בכל פעם, החדיר המשיב את השקית לבית הסוהר והסתיר אותה באגף שבו הוחזק בן איבגי, עד אשר הגיע האחרון לאסוף אותה.

לפי עובדות האישום השני, האסיר אלמקייס (להלן: אלמקייס) פנה למשיב והציע לשלם לו כסף בתמורה לכך שיחדיר עבורו משקה אלכוהולי ו"כדורים" לתוך בית הסוהר. המשיב הסכים, נפגש עם אדם המכונה "יצחק" (להלן: יצחק) וקיבל ממנו שקית שבה משקה אלכוהולי ותחליף סם מסוג "סבוטקס" בצורת כדורים, הארוזים באריזה שעליה רשום "אדוויל". המשיב קיבל מיצחק סכום של 2,000 ₪ תמורת החדרת השקית לתוך בית הסוהר ומסירתה לאלמקייס. מספר ימים לאחר מכן הועבר אלמקייס מהאגף שבו עבד המשיב לאגף אחר, ומשכך נבצר מהמשיב למסור לו את השקית, והוא השליך אפוא את תכולתה לפח האשפה.

לפי עובדות האישום השלישי, האסיר זגורי (להלן: זגורי) פנה למשיב והציע לשלם לו סכום של 1,000 ₪ בעבור כל פעם שיחדיר עבורו חפצים שונים לבית הסוהר. המשיב הסכים, ולפחות 3 פעמים נפגש עם אדם בשם שלומי (להלן: שלומי), וקיבל מידיו שקית שבה חפצים שונים, כולל סרטי פורנו, משקאות אלכוהוליים, דברי מאכל ונעלי ספורט. תמורת סכום של 1,000 ₪ שקיבל המשיב בכל פעם משלומי, החדיר המשיב את השקית לבית הסוהר ומסר אותה לזגורי. בהמשך לאמור, הציע זגורי למשיב כי האחרון יחדיר עבורו לבית הסוהר מכשיר טלפון סלולרי תמורת 3,500 ₪. המשיב הסכים, נפגש עם שלומי וקיבל ממנו מכשיר טלפון נייד, מטען לטלפון הנייד ושקית שבה דיסקים, דברי מאכל, וודקה בתוך בקבוק "מי עדן" וכן וויסקי בתוך בקבוק "נסטי". המשיב קיבל משלומי סכום של 2,500 ₪, ובתמורה החדיר את המשקאות האלכוהוליים והטלפון הנייד לתוך בית הסוהר. בהמשך מסר המשיב לזגורי את המשקאות האלכוהוליים, וכן את הטלפון הנייד והמטען, אותם הסתיר בתוך גלילי נייר טואלט. בנוסף, המשיב לווה מזגורי סכום של 3,500 ₪, אשר הועבר אליו באמצעות שלומי, אותו לא החזיר.

4. בגין מעשיו אלה, בהם הודה כאמור, הורשע המשיב בביצוע 3 עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); 3 עבירות של קבלת שוחד על ידי עובד ציבור, לפי סעיף 290 לחוק; 3 עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק; ועבירה של הכנסת ציוד קצה רט"ן לבית הסוהר, לפי סעיף 52(ב)(2) (ס"ק (א), (ג) ו- (ד)) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר).

5. בגזר הדין שניתן ביום 19.4.2016 השית בית משפט קמא על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור את אחת העבירות בהן הורשע תוך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, קנס בסך 5,000 ₪ או מאסר למשך 20 יום תחתיו וצו מבחן לתקופה של שנה.

בית המשפט התייחס אל העבירות שבוצעו כאל "אירוע אחד", והעמיד את מתחם הענישה בגינן על 9 עד 18 חודשי מאסר בפועל, ובצדם קנס. מתחם זה נקבע בהתחשב, בין היתר, בחומרת העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו (טוהר המידות של פקידי הציבור, פעילותו התקינה של המנהל הציבורי, הגינות שלטונית ואמון הציבור ברשויות הציבוריות ובעובדיהן) ובמדיניות הענישה הנהוגה. כמו כן, הביא בית המשפט בחשבון נסיבות לחומרה הקשורות בביצוע העבירות, ובהן ניצול המשיב את מעמדו, תפקידו והאמון שניתן בו, וכן פגיעתו בשוויון השורר בין האסירים; ומאידך, נזקפו לזכותו של המשיב העובדה שהסכומים שקיבל בתמורה ל"שירותיו" אינם גבוהים, וכן העובדה שהחפצים שהחדיר לכלא "נעדרים היבט ביטחוני" ואינם מסכנים חיי אדם, ולפיכך מעשיו של המשיב אינם "ברף החומרה הגבוה מאוד" אשר לו טענה המדינה.