ע"פ 3848/16 פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

השופטת א' חיות:

           ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת  על המערער.

1. המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות מין בבתו – המתלוננת, ילידת 1991, ובית המשפט המחוזי גזר עליו בגין עבירות אלה מאסר בפועל בן תשע וחצי שנים וכן מאסר מותנה. כמו כן חויב המערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך של 100,000 ש"ח.

           על פי עובדות כתב האישום המתוקן אשר בהן הודה המערער, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררה המתלוננת עם המערער ועם אמה, אחיה ואחיותיה בבית המשפחה ב********. החל משנת 2005, בעת שהמתלוננת הייתה כבת 14 שנים, ועד שנת 2013 עת בגרה והייתה כבת 22 שנים, נהג המערער לגעת בגופה, לעשות בה מעשים מגונים וכן ניסה לאנסה ולבצע בה מעשי סדום. תחילה נהג המערער לחבקה, להפשיל את מכנסיה, להניח את ידו על בטנה וללטפה. בהמשך, החל המערער להחדיר את אצבעותיו אל מתחת לתחתוניה של המתלוננת ונגע באיבר מינה ללא הסכמתה. עוד נהג המערער לחשוף את איבר מינו בפני המתלוננת ולבקש ממנה לגעת בו ולמצוץ אותו, אך היא סירבה לעשות כן. המערער הוסיף וביקש מהמתלוננת שתאפשר לו לגעת עם איבר מינו באיבר מינה ותחילה היא סירבה לכך, אך בהמשך ולנוכח הפצרותיו חדלה מלהתנגד. או אז, נהג המערער בהזדמנויות שונות להפשיל את מכנסיה ותחתוניה של המערערת, לפשוט את תחתוניו ולגעת עם איבר מינו באיבר מינה, עד שהגיע לסיפוק מיני. חודשים ספורים לאחר מכן, החל המערער – בנוסף למעשים המתוארים לעיל – לחכך את איבר מינו בפי הטבעת של המתלוננת, נגע בחזה וניסה לנשקה, עד שהגיע לסיפוק מיני.

           במהלך שנת 2009 החלה המתלוננת בלימודים אקדמיים והתגוררה במעונות הסטודנטים ולבית המשפחה שבה רק בסופי שבוע. במהלך תקופה זו, היה המערער מפשיט את המתלוננת, מחכך את איבר מינו באיבר מינה ובפי הטבעת שלה ואף אילץ אותה לחלוק עמו ועם אמה את יצועם ונגע בגופה כשאמה ישנה לצידה. במהלך שנת 2013 ביקשה המתלוננת לנסוע לחו"ל במסגרת תוכנית הלימודים שלה, אך המערער התנה זאת בכך שיצטרף אליה. במהלך נסיעתם, נהג המערער במתלוננת משל הייתה בת זוגו, דרש ממנה לאחוז בידו, להתקלח עמו ולנשקו על פיו וכן חיכך המערער את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת ובפי הטבעת שלה.

           בשובם מאותה נסיעה, התנגדה המתלוננת בתקיפות לניסיונותיו של המערער להמשיך ולגעת בה ובעקבות כך חדל המערער ממעשיו. במהלך חודש פברואר 2014 אף הודיעה המתלוננת למערער כי אין בכוונתה לשוב עוד לבית המשפחה וכשנה לאחר מכן, בעקבות טיפול במרכז לנפגעות תקיפה מינית שבו החלה, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה נגד המערער.

2. בגין המעשים המתוארים לעיל, הורשע המערער, לאחר הליך גישור ועל פי הודאתו, בעבירות של ניסיון אינוס במשפחה בנסיבות מחמירות (בהזדמנויות שונות), בניסיון למעשי סדום במשפחה בנסיבות מחמירות (בהזדמנויות שונות), ומעשים מגונים במשפחה בנסיבות מחמירות (מקרים רבים).

           בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות שביצע המערער ועל הפגיעה הקשה שפגע בבתו בכל המישורים, על תחושות האשמה שגרם לה בשל "פירוק המשפחה" וכן על הפגיעה והסבל שנגרמו לאם וליתר בני המשפחה בעקבות הפרשה. בית המשפט דחה את ניסיונו של המערער להסתמך על סרטונים ותמונות בהן הוא נראה מחובק עם המתלוננת ורוקד עמה, וציין כי ניסיון החיים מלמד שבין הפוגע והקורבן שהם בני משפחה מתנהלת מערכת יחסים תקינה לכאורה המכסה על מערכת יחסים פוגענית ומכאיבה ובענייננו, כך נקבע, נאלצה המתלוננת לנהל עם אביה מערכת יחסים חולנית ומעוותת שלא מרצונה. אכן, כך קבע בית המשפט, המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן אינם מצויים במדרג העליון של עבירות ניסיון האינוס והניסיון למעשה סדום, אך נסיבות ביצועם בתוך התא המשפחתי והנזק שהסבו למתלוננת מבססות את חומרתם היתרה. בית המשפט הוסיף וסקר את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם נע בין 8 ל-12 שנות מאסר בפועל וגזר על המערער, כאמור, תשע וחצי שנות מאסר החל מיום מעצרו (14.3.2015), מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים חודשיים. בגוזרו את העונש בתוך המתחם הביא בית המשפט בחשבון את עברו הנקי של המערער, את הודאתו שחסכה את העדת המתלוננת, ואת נכונותו להשתלב בהליך טיפולי.

3. בערעור שהגיש מלין המערער על חומרת העונש. הוא שב וטוען כי מעשיו מצויים במדרג הנמוך של עבירות מין במשפחה וכי העונש שנגזר עליו חורג מהענישה הנוהגת במקרים דומים. עוד טוען המערער כי לא עשה שימוש באלימות כלפי המתלוננת, חדל ממעשיו כשהמתלוננת ביקשה זאת ממנו וכי עיקר המעשים שביצע אירעו כשהמתלוננת הייתה בגירה. כמו כן טוען המערער כי הגם שנגרם למתלוננת נזק בעקבות מעשיו, יש לזקוף לזכותו את ההצלחה האקדמית והמקצועית שלה שהושגה, לטענתו, בעיקר "בזכות הליווי, התמיכה, ההשקעה וההכוונה" שלו. לגישת המערער, העבירות שביצע נבעו מעיוותי חשיבה שלו ולא מתוך צורך בסיפוק מיני והוא מלין על כך שבית המשפט לא התחשב בכך שחדל ממעשיו כשנתיים טרם הגשת התלונה נגדו וכי הוא פנה לקבלת טיפול יזום כבר במהלך שנת 2014. המערער מוסיף ומלין על הפיצוי שאותו חויב לשלם למתלוננת, וטוען כי אין לו מקורות כספיים לשלמו וכי בעקבות מעצרו נקלעה משפחתו למצוקה כלכלית קשה שצפויה להחמיר בשל תשלום הפיצוי. בהקשר זה מציין המערער כי הוא כולו תקווה שהמתלוננת תסכים להפחית מן הפיצוי שנפסק לטובתה "וזאת מתוך ידיעה והבנה של ההשלכות הקשות ואי היכולת של בני ביתם לשאת בכך".