ע"פ 37710-03-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

עניינו של ערעור זה שיעור הקנס שהושת על המשיב בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; ת"פ 499/05; ניתן ביום 16.1.13).

הרקע לערעור

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין העסקת 14 עובדים זרים שלא כדין וזאת במשותף עם אביו מר יוסף דעדוש, בעסק לפיטום אווזים ושחיטתם שהופעל על ידי השניים. המשיב הורשע ביחס להעסקת העובדים הזרים ללא היתר, ללא התקשרות בחוזה עבודה בכתב; ללא הסדרת ביטוח רפואי; ומבלי שהעמיד לרשותם מגורים הולמים וזאת בניגוד לחוק עובדים זרים, התשמ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ולתקנות שהותקנו על פיו.

2.בהחלטתו מיום 21.5.09 זיכה מחמת הספק בית הדין האזורי את המשיב מהעבירות נשוא האישום ואולם ביום 3.7.12 נתקבל ערעור המערערת (עפ 68/09) והמשיב כאמור הורשע בדין.

3.עם הרשעת המשיב הוחזר התיק לבית הדין האזורי אשר לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, גזר את דינו של המשיב והטיל עליו קנס בסך של 120,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים וכן חייבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה מסוג העבירות שבגינן הורשע למשך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין. בהחלטתו ציין בית הדין כי הוא שקל את חומרת העבירות לרבות תנאי המגורים המחפירים בהם היו העובדים נתונים ומאידך שקל לקולא את העובדה כי לנאשם אין עבירות נוספות, את נסיבותיו האישיות (מצבו המשפחתי, הרפואי והכלכלי), חלוף הזמן ואת העובדה כי על אביו שהינו המעוול העיקרי, נגזר קנס בסך של 150,000 ₪.

על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שבפנינו.

4.לטענת המערערת, העונש שהוטל על המשיב הינו קל ובלתי ראוי ביחס לביצוע העבירות החמורות שבהן הורשע ובית הדין קמא לא ערך את האיזון הנכון בין חומרתן המיוחדת, אופיין והיקפן של העבירות שבהן מדובר לבין הנסיבות שאותן ציין כנסיבות לקולא. המערערת ציינה כי המשיב ואביו שיכנו 14 עובדים זרים אזרחי תאילנד בלול עופות תוך שלא סיפקו להם אמצעי קיום מינימליים, הדגישה את חומרתן של העבירות שבהן הורשע המשיב וטענה כי העונש המקסימלי לעבירות נשוא כתב האישום עולה על 6.5 מיליון ₪ וכי היה על בית הדין קמא להטיל עונש חמור באופן משמעותי משהטיל בפועל.

5.המשיב טען, כי לא נפלה כל טעות בגזר הדין של בית הדין קמא. לעמדתו, הציגה המערערת בהודעת הערעור מסמכים ותמונות אשר לא הוצגו בפני בית הדין האזורי ולא היה מקום להציגן בפני בית דין זה. לגופו של עניין, טען המשיב, כי יש להבחין באופן משמעותי בינו לבין אביו אשר הורשע אף הוא בעבירות נשוא כתב האישום, באשר חלקו של המשיב היה משני לתפקידו ולשליטתו בעסק של אביו. לטענת המשיב, התייצב לדיונים בעניינו וניהל הליך אשר בסופו של דבר הביא לזיכוי (בערכאה הראשונה) וזאת במובחן מאביו אשר זלזל בבית הדין ובחר שלא להתייצב להליכים ובסופו של יום נדון שלא בפניו. לטענתו, משגזר בית הדין על אביו קנס בסך של 150,000 ₪ לא היה מקום להחמיר עם המשיב מעבר לקנס שהוטל עליו.