ע"פ 37367-11-14 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט בקרית גת (כבוד השופט באומגרט).

במסגרת ת"פ 1087/07 (קרית גת) הוגש נגד המערערים כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות של גרימת ריח וזיהום אוויר (סעיפים 3, 4, 11, 11ג לחוק למניעת מפגעים תשכ"א-1961 (להלן- החוק למניעת מפגעים)), ניהול עסק ללא רשיון והפרת תנאי רשיון עסק (סעיפים 4, 14, 15 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן- החוק)), אי התקנת גידור היקפי אטום (תקנה 2(1) לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) תשנ"ח-1998 (להלן- התקנות)), אי התקנת שילוט (תקנה 2(2) לתקנות), אי סילוק פסולת בסוף יום העבודה (תקנה 5(2) לתקנות), אי ניקוי שטח התחנה (תקנה 6(1) לתקנות) ואי סילוק תשטיפים (תקנה 6(2) לתקנות), הכל בנוגע לתפעול תחנת מעבר לפסולת מוצקה בקרית גת בין השנים 2003-2007 (להלן- תחנת המעבר).

לאחר שמיעת ראיות, החליט בית המשפט קמא ביום 5.2.14 לזכות את המערערים מעבירות של ניהול עסק ללא רשיון, אי התקנת שילוט ואי סילוק תשטיפים, ולהרשיעם בעבירות של גרימת ריח וזיהום אוויר, אי התקנת גידור, אי סילוק פסולת בסוף יום העבודה, ואי ניקוי שטח התחנה.

במסגרת הכרעת הדין, דחה בית המשפט קמא את טענות המערערים 2 ו-3, כי אין להרשיעם בעבירות, וקבע כי מאחר והמערער 2 הינו מנהל המערערת 1, והמערער 3 ניהל את תחנת המעבר בפועל, הרי שהם נחשבים נושאי משרה במערערת 1, ומכח כך מטיל עליהם החוק חובה לפקח ולמנוע עבירות מצדה.

בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענות המערערים 1 ו-2, כי בין יום 1.8.05 ועד 15.7.07, היו העבודות בתחנת המעבר נתונות לאחריות חברת "חן הדרום בע"מ", מכח הסכם שנחתם ביניהן, כך שהם אינם נושאים באחריות לעבירות שבוצעו בתקופה זו.

זאת ועוד, בית המשפט קמא דחה את הטענה לאכיפה בררנית, בשל אי הגשת כתב אישום נגד עיריית קרית גת וחכ"ל, בגין עבירות דומות שבוצעו בתקופה בה תחנת המעבר היתה בשליטתן, עובר למתן רשיון העסק למערערת 1, וציין כי אין מקום לקבלת טענה של הגנה מן הצדק, אך בשל החמרה במדיניות האכיפה של הרשות.

עוד קבע בית המשפט קמא, כי הטענה שעקב מחלוקות כספיות, עיריית קרית גת לא העבירה את מלוא התמורה הכספית למערערת 1, מה שהקשה על האחרונה לתפעל את תחנת המעבר, אינה יכולה להביא לביטול כתב האישום, אלא יהיה לה משקל בעניין העונש.

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, ולאחר קבלת תסקירי שירות המבחן לגבי המערערים 2 ו-3, החליט בית המשפט קמא לבטל את הרשעתה של המערערת 1 ולהטיל עליה קנס בסך 60,000 ₪, התחייבות בסך 60,000 ₪ להמנע מעבירות במשך 3 שנים ושל"צ בהיקף של 150 שעות.

לגבי המערערים 2 ו-3, החליט בית המשפט קמא, כי לאור חומרת העבירות ושיקולי ההרתעה, אין מקום לבטל את הרשעתם, ועל כן דן את המערער 2 לקנס בסך 10,000 ₪, התחייבות ושל"צ בהיקף של 50 שעות, ואת המערער 3 לקנס בסך 5,000 ₪, התחייבות ושל"צ בהיקף של 150 שעות.

עיקר הטענות בערעור

המערערים 1 ו-2 עתרו במסגרת הערעור, לזיכויים מכל העבירות בהן הורשעו במסגרת הכרעת הדין, ובהתאם לבטל את העונשים שהוטלו עליהם.