ע"פ 3678-14 גית נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' שמיע) בת"פ 44079-03-13 מיום 9.4.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 33 חודשי מאסר בפועל; שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירת אלימות; ופיצוי למתלוננת בסך 2,000 ש"ח.

כתב האישום

2. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.3.2013 בשעה 10:30 לערך הגיעו המערער ונאשם 1 לביתה של המתלוננת ברחוב הרצל בירושלים. על פי תכנון מוקדם של השניים, ביקש המערער מהמתלוננת להיכנס לביתה, כדי למלא מים בדלי שהיה ברשותו. המתלוננת הסכימה לבקשה ונכנסה עם המערער לביתה, תוך שהיא משאירה את דלת הכניסה פתוחה. כעבור מספר דקות, נכנס נאשם 1 לתוך הבית כשפניו רעולות, הפיל את המתלוננת לרצפה וחסם את פיה באמצעות ידיו, תוך שהוא מאיים עליה כי יהרוג אותה אם תדבר או תצעק. בהמשך, קשר הנאשם 1 את ידיה של המתלוננת, כיסה את עיניה באמצעות צעיף ושאל אותה היכן היא מחזיקה כסף בבית. המתלוננת השיבה כי הכסף מצוי בחדר פנימי בבית. או אז, הרים הנאשם 1 את המתלוננת ודחף אותה לעבר החדר הפנימי, משם גנב סכום של 3,000 ש"ח. הנאשם 1 הושיב את המתלוננת על ספה בחדר הפנימי ושאל אותה האם יש סכום נוסף של כסף אשר נמצא בחזקתה. היא הפנתה אותו אל תיקה והוא לקח ממנו סכום של כ-300 ש"ח, כרטיס אשראי וטלפון נייד מסוג "נוקיה". לבסוף, שאל הנאשם 1 את המתלוננת האם יש בבית זהב, ומשהשיבה בשלילה דחף אותה וסגר את דלת החדר הפנימי. בטרם עזבו השניים את הבית, אמר הנאשם 1 למתלוננת "אל תדברי, אל תצעקי". כתוצאה ממעשיהם של המערער ונאשם 1, נגרמו למתלוננת כאבים חזקים בגבה.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

1. ביום 26.1.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וביום 9.4.2015 גזר עליו את העונש האמור בפסקה 1 לעיל. בקביעת המתחם, עמד בית המשפט על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לפגיעה בערכים חברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה של עבירת השוד בכבוד האדם, בחירותו ובקניינו, וכן על כך שעבירה זו זורעת פחד ודמורליזציה בחברה כולה. בית המשפט ציין, כי לנוכח היות המתלוננת קשישה, המעשים משקפים אנטי חברתיות עמוקה והפגיעה בערכים החברתיים אף מועצמת.

           באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי מצא, כי העבירה בה הורשע המערער גרמה נזק לקניינה של המתלוננת ופגעה בגופה, תוך ניצול חולשתה וגילה המתקדם. ביחס לנאשם 1 נקבע בנוסף, כי הוא לא נרתע מהתוצאות האפשריות של התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת, לרבות פגיעה בגופה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן ללמוד בצורה ברורה מכתב האישום על תכנון מוקדם של מעשה העבירה. נקבע, כי אין לדעת מה היתה מהות התכנון, ובין היתר לא ניתן להכריע האם התכנון היה של נאשם 1 והמערער רק נגרר אחריו או שמא מדובר בתכנון משותף. בית המשפט המחוזי פסק, כי המערער יכול היה למנוע מנאשם 1 את המשך ביצוע העבירה או לחלופין לברוח מהמקום. אולם, הוא בחר לקחת חלק בביצוע העבירה ואף קיבל חלק מהשלל. עם זאת, נקבע כי חלקו של נאשם 1 בביצוע העבירה גדול יותר ביחס למערער, שכן הוא שביצע את פעולות השוד באופן אקטיבי תוך שהוא לופת את המתלוננת, מפיל אותה, כופת את ידיה ונוטל את כספה.

            נוכח חלקם היחסי השונה של השניים בביצוע השוד, קבע בית המשפט המחוזי מתחם נפרד לכל אחד מהם. לנאשם 1 נקבע מתחם עונש שנע בין שלוש וחצי לשש שנות מאסר בפועל, אשר כלל גם עבירה של שהות בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: עבירת השהות בישראל שלא כדין). למערער, לעומת זאת, נקבע בגין עבירת השוד בנסיבות מחמירות מתחם עונש שבין שנתיים וחצי לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל.