ע"פ 3673/15 ואח' פלוני ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך הישיבה:                        ו' באדר א' התשע"ו (15.2.16)

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.          שני ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.4.15 (השופט א' טובי) בת"פ 55669-10-13, בו נדונו המערערים בעקבות הרשעתם בכתב אישום מתוקן לפי הודאתם, בעבירות סיוע לחבלה בכוונה מחמירה וסיוע בעבירות נשק. בנוסף, הורשע המערער בע"פ 3673/15 (יכונה להלןפלוני; שהיה קטין כבן 17.5 בשעת מעשה; הוא כיום כבן 20) בעבירות גניבה ופירוק מרכב, ובעבירת שהיה בלתי חוקית בישראל. בגין העבירות הושת על פלוני עונש מאסר של 55 חודשים בפועל, ועל המערער בע"פ 3727/15 (להלן ענאד) עונש מאסר של 48 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הושתו מאסר על תנאי, וכן חויב כל אחד מן השניים בפיצוי בסך 50,000 ₪ לאלמנת המנוח, וכן 15,000₪ לנפגע העבירה. עניין הפרשה – מסכת שתחילתה בפירוק כלי רכב וגניבה וסופה בקטילת חיים וחבלה בגופו של אדם.

  רקע והליכים קודמים

ב.          בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 14.8.13, הגיע פלוני – אשר באותו מועד היה כבן 17.5) לאתר הבניה גבעת אלונים יחד עם אחרים, כדי לפרק ולגנוב חלקים מן המחפרים (באגרים) שבאתר. בשעה זו שהה בישראל באופן בלתי חוקי. יחד עם אחרים, שעניינם אינו נדון בערעור זה, פירק פלוני חלקי מחשב בשווי עשרות אלפי שקלים מן המחפרים, גנב והטמינם במטע סמוך. נאשמים אחרים – נימר וסאלם, אשר לא בעניינם עסקינן בערעור זה – קשרו קשר לירות בשומרים שעבדו אותה שעה באתר. בהתאם לעובדות כתב האישום, סאלם הודיע על כוונתו לפלוני וליתר המעורבים בפרשה, כדי שיחזרו לאתר הבניה לצורך ביצוע הירי. במועד זה, סירב אחד המעורבים בפרשה ליטול חלק בירי, ועזב את המקום. סמוך לשעה 02:00 בלילה, הצטרף ענאד לנאשמים האחרים כדי לירות ולפגוע בשומרים. פלוני וענאד יצאו עם אחרים לעבר עמדת השמירה, בידיעה שברשות אחד הנאשמים, סאלם, מצוי אקדח. השומרים – פארס חוג'יראת (להלן המנוח), ובלאל סועאד (להלן בלאל או נפגע העבירה) – ישנו באותה העת ברכב המנוח. בהתאם לעובדות כתב האישום, ניגשו המערערים, יחד עם אחרים, לעבר הרכב כשבידיהם מקלות ואבנים, וניפצו את חלונותיו. נאשם אחר, סאלם, ירה לעבר המנוח ולעבר בלאל מספר כדורים. כדור אחד פגע במנוח וגרם למותו, וקליעים נוספים פגעו באזור הירך והמפשעה של בלאל ופצעו אותו. 

ג.           הודאת המערערים באה לאחר הליך הוכחות, במסגרת הסדר טיעון שבו הוסכם כי השניים יורשעו בעבירות סיוע לחבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1)(2)+29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וסיוע בעבירות נשק (סעיף 144(ב)+29 לחוק העונשין). בנוסף, הוסכם כי פלוני יורשע בעבירות גניבה ופירוק מרכב (סעיף 413(א)+(ב)+29 לחוק העונשין) ובשהיה בלתי חוקית בישראל (סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). עוד הוסכם, לעניין עונשו של הקטין (וכן נאשם אחר) כי באשר לעבירות הנשק לא תטען המדינה למתחם ענישה גבוה מ-10 שנות מאסר. באשר לעבירת הפירוק והגניבה של חלקי המחפרים הוסכם על הטלת 15 חודשי מאסר וכי המדינה תבקש שמתוכם ירוצו 7 חודשים במצטבר לכל עונש, ו-8 חודשים בחופף. ביחס לענאד, הוסכם כי המדינה תטען לעונש באופן חופשי.

ד.          ביום 10.12.14 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את ענאד במסגרת הסדר הטיעון. ביום זה גם נקבע, בהתאם להודייתו של פלוני, כי זה האחרון ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן כפי שפורט מעלה. ביום 14.4.15, ולאחר הגשת תסקיר של שירות המבחן לנוער, הורשע גם פלוני בעובדות כתב האישום המתוקן.

ה.          מתסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של פלוני עלה כי עברו נקי וכי משפחתו  מוכרת לשירותי הרווחה ברשות הפלסטינית בשל רקע של מצוקה כלכלית. נמסר כי הוא חש רגשות אשם והביע חרטה על המעשים, אך מטיל את רוב האחריות על יתר הנאשמים, המבוגרים ממנו. עוד נמסר, כי מאחר שהוא תושב הרשות הפלסטינית, יכולתו של שירות המבחן להציע דרכי טיפול ולערוך חקירה פסיכו-סוציאלית מקיפה מוגבלת.

ו.           מתסקיר שירות המבחן למבוגרים בעניינו של ענאד עלה כי מדובר ברווק בן 23, ללא עבר פלילי, אשר היה חשוף לדפוסים עברייניים בסביבתו, ומעורבותו בפרשה קשורה בהשפעתם של שני אחיו הבוגרים, אשר היו שותפים באירוע. נמסר כי אבי המשפחה נפטר לפני מספר שנים, וכי מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה עד למועד בו החלו האחים לסייע בפרנסה. מן התסקיר עלה כי ענאד קיבל אחריות חלקית על המעשה, טען כי לא ידע שחברו נושא נשק ולכן לא יכול למנוע את הירי, וכן כי שיתף פעולה בפרשה מתוך מצוקתו הכלכלית. כן נמסר, כי ענאד מתקשה לקבל אחריות על הנזקים שנגרמו מעבר לזריקת אבנים על רכב השומרים, אך מביע אמפתיה לקרבן העבירה ולמשפחת המנוח. שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה שתציב גבול מפני מעשים דומים בעתיד.

ז.           במסגרת הטיעונים לעונש הדגישה המדינה את החומרה היתרה שבעבירות הנשק והטעימה כי במקרה דנא תוכננו העבירות בקפידה מבעוד מועד, וכי לפלוני, כמו גם לנאשמים נוספים בפרשה, היתה האפשרות לעזוב את המקום בטרם אירוע הירי, אולם בחר שלא לעשות זאת. כן נטען כי העובדה שלא קדם סכסוך עם הקרבנות בטרם האירוע מלמדת על זלזול בחיי אדם, ובפרט, נוכח חוסר האונים של הקרבנות בעת האירוע. לענין עבירות האלימות והנשק, נטען למתחם ענישה של 10-8 שנות מאסר. נטען שאין הצדקה להבדל משמעותי בין הקטין ליתר הנאשמים, שכן ביצע את העבירות קרוב לגיל הבגירות, והתנהלותו מתיישבת עם זו של אדם בגיר. בגין אירוע הגניבה בקשה המדינה להשית על פלוני עונש מאסר של 15 חודשים, שמתוכם ירוצו 8 חודשים בחופף ליתר העונשים.

         באשר לענאד, טענה המדינה כי עצם העובדה שהגיע במיוחד לזירה לצורך ביצוע התכנית העבריינית במטרה מכוונת ליטול חלק במעשה הירי – צריכה להיזקף לחובתו. באשר לפלוני נטען להטלת עונש מוחשי ומרתיע בדמות מאסר ממושך, ובאשר לענאד נטען להטלת עונש בתחום הגבוה. בנוסף, נטען להטלת עונשי מאסר על תנאי וכן פיצוי מרבי למשפחת המנוח ולבלאל שנפגע באופן חמור.

ח.          מנגד, ביקש בא כוחו של פלוני להדגיש כי המבצע העיקרי של עבירת ההריגה, ומי שיזם את האירוע העברייני, הוא סאלם, שהיה מעסיקו, ומי שדאג לצרכיו בישראל במשך התקופה שקדמה לאירוע. הודגש עברו הנקי של פלוני, ונאמר כי לא נמצא בסביבתו הטבעית – הרשות הפלסטינית – כיון שרצונו היה למצוא מקור פרנסה כדי להשיג כסף למשפחתו. בהקשר זה צוין כי יש ליתן את הדעת לכך שהחקירות נערכו בלא נוכחות הוריו, כך שהופרו דרישות הדין. הודגש כי הסיבה בגינה לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית היא עובדת היותו של פלוני תושב השטחים, וכי אילו היה מדובר בתושב ישראל, יתכן שהיו מוצאים מסגרת לשיקום בעבורו. עוד הוטעם, כי מטרתו של פלוני היתה גניבה מן המחפרים, ולא השתתפות באירוע אלים, ועל כן הערכים של קדושת החיים ושלמות הגוף אינם אלה הצריכים להנחות את בית המשפט בגזר דינו. באשר לטענת המדינה כי יש להתייחס לפלוני כאל בגיר, שכן גילו בעת העבירה היה 17.5 והתנהגותו כשל בגיר, ביקש בא כוחו להתחשב למצער בפסיקה הרלבנטית לענין 'בגירים צעירים'. בנוסף, נטען כי פלוני לא ידע על הכוונה לירות בשומרים וגם כתב האישום מנוסח בלשון עמומה בהקשר זה – דבר האמור לפעול לזכותו.

ט.            בא כוחו של ענאד טען, כי על בית המשפט ליתן דעתו לשוני המהותי בינו לבין יתר הנאשמים בתיק, שכן השתתפותו נוגעת לאירוע אחד בלבד (בלא עבירות הגניבה ופירוק הרכבים), ולכן על רף הענישה להיות נמוך משלהם. הודגש כי ענאד קיבל עליו אחריות כבר בעת החקירה במשטרה, הביע צער עמוק על האירוע, ובחתימתו על הסדר הטיעון חסך זמן שיפוטי יקר. כן נטען כי מדובר בצעיר נעדר  עבר פלילי, אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי בטרם האירוע, ועל כל אלה לפעול לזכותו בגזירת העונש.  

גזר הדין בבית המשפט המחוזי

י.           ביום 14.4.15 גזר בית המשפט המחוזי את הדין בעניינם של המערערים. בעניינו של ענאד, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה לעבירות האלימות והנשק נע בגדרי 6-3 שנות מאסר בפועל, וזאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, הערכים שנפגעו ומדיניות הענישה הנוהגת. הודגש, כי העבירה התרחשה שעה שהמנוח וקרבן העבירה ישנו ברכב, ובלא כל התגרות מצידם עובר לאירוע. הוטעם כי מדובר במקרה של נטילת חיי אדם בלא כל מניע של ממש – מעשה המצוי ברף הגבוה ביותר של העבירות. בית המשפט נתן דעתו לעובדה שענאד לא היה שותף לעבירות הרכוש אשר קדמו למאורע, אך קבע כי הצטרפותו למעשה התקיפה בלא כל מניע, מחייבת התייחסות בעת גזירת העונש. לצורך גזירת העונש בתוך המתחם, נתן בית המשפט דעתו לעובדה שענאד הודה בכתב האישום מיד לאחר תיקונו; לכך שבשל גילו הוא משתייך לקבוצת ה"בגירים צעירים"; ולעובדה כי אינו בעל עבר פלילי. בסופו של יום, נגזר על ענאד עונש מאסר בפועל כאמור לתקופה של 48 חודשים ונוספו 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בעבירת אלימות מסוג פשע או עבירת נשק; וכן, כאמור, פיצוי לאלמנת המנוח בסך 50,000 ₪ וכן פיצוי בסך 15,000 ₪ לנפגע העבירה, בילאל.