ע"פ 3652/14 מוחמד כנעאני נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. המערער, מוחמד כנעאני, הורשע בשתי עבירות שוד; האחת, שוד בנסיבות מחמירות (בנשק ובחבורה) לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), והשניה, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בנשק) לפי סעיף 403 בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק. כמו כן הורשע כנעאני בחבלה בכוונה מחמירה (גרם חבלה חמורה) לפי סעיף 329(א)(1) לחוק. על הכרעת דין זו וכמו כן על גזר הדין שבעקבותיה נסוב הערעור שלפנינו.

2. הרשעתו של כנעאני היא בגין שתי פרשיות, באחת התבצע שוד מונית ובשניה ניסיון לשוד מונית. הפרשה הראשונה אֵרעה ביום 29.10.2010, והשניה ימים אחדים לאחר מכן, ביום 4.11.2010. הרשעתו של כנעאני במעשים מבוססת על מארג של ראיות נסיבתיות, אשר לדעת בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין די בו כדי להביא להרשעתו. הערעור שלפנינו מתמקד בעיקר במישור העובדתי ובפרשנותן של הראיות הנסיבתיות: עיקרו נעוץ בטענה שהמכלול של הראיות אינו מספיק על מנת להשתכנע מעבר לספק סביר כי כנעאני הוא אשר ביצע את המעשים הנדונים.

תמצית האירועים

3. ביום 29.10.2010, סמוך לשעה 21:15, עלה נוסע על מונית ברמת אביב שבתל-אביב, נהגהּ היה אלי שמש. הנוסע ביקש מן הנהג להסיעוֹ לרמת השרון, במהלך הנסיעה שילם עבורה 50 ₪, והכווין את שמש אל רחוב השרף שברמת השרון, בקצה האזור העירוני. שם דרך הנוסע אקדח שהחזיק בידו, כיוון אותו אל שמש, הורה לו לעצור, ומשזה עצר, הצטרף אדם נוסף למונית ובסיועו הורה הנוסע לשמש לצאת מן המונית. הנוסע כפת את שמש ברגליו, התיישב במושב הנהג ונמלט מן המקום עם המונית, כשעמו גם חפצים יקרי ערך נוספים של שמש (פרשה זו תכונה להלן: פרשת שמש).

4. ביום 4.11.2011, לאחר שעת חצות, התרחשה הפרשה השניה. נוסע עלה על מונית ברחוב אבן גבירול 30 בתל אביב, נהגהּ היה אבנר ניסן. הנוסע ביקש מניסן להסיעו ל"אזורי חן" בצפון תל אביב, במהלך הנסיעה שילם עבורה 50 ₪, והכווין את ניסן אל "אזור המכללות" (רחוב שושנה פרסיץ' בתל אביב). הנוסע הורה לניסן לעצור את המונית ובאיומי אקדח שהצמיד לרקתו דרש ממנו לסגור את חלונות המונית. ניסן סירב, הסתובב לאחור והכה את ידו הימנית של הנוסע שאחזה באקדח. בתגובה, לחץ הנוסע על ההדק וירה קליע שפגע בירכו הימנית של ניסן. ניסן החל לנסוע, הנוסע פתח את דלת המונית וקפץ ממנה כשהיא נוסעת במהירות של כ-30 קמ"ש. ניסן הובהל לבית החולים, שם אובחנו בירכו פצע כניסה ופצע יציאה. נגרם לו שבר מרוסק והוא נזקק לניתוח דחוף (פרשה זו תכונה להלן: פרשת ניסן).

5. על העובדות האמורות אין חולקים, אלא על השאלה מי היה אותו נוסע בשתי הפרשיות. המשיבה האשימה את כנעאני בביצועם של שני המעשים, וזאת מתוך הסתמכות על מארג של ראיות נסיבתיות שיפורטו להלן. כנעאני, מנגד, כפר במיוחס לו וטען כי לא הוא הנוסע האלמוני ששדד את מוניתו של שמש, ולא הוא ניסה לשדוד את מוניתו של ניסן. בית המשפט המחוזי שוכנע כי אכן כנעאני הוא זה שביצע את שני המעשים, והרשיעו כאמור.

הראיות המבססות את ההרשעה