ע"פ 3636/15 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר: 

           לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 24.8.2014 ועל גזר הדין מיום 27.4.2015 שניתנו בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר צ' סגל, והשופטים ב'-צ' גרינברגר ו-א' דראל) בתפ"ח 6241-08-13.

           במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער, בגין האישום הראשון, בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (שבע עבירות); אינוס לפי סעיף 345(ב)(2) לחוק (עבירה אחת); ניסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק (עבירות רבות); תקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק (עבירות רבות); ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק; וניסיון הצתה לפי סעיף 448(5) בצירוף סעיף 25 לחוק. במסגרת האישום השני, הורשע המערער בעבירות של תקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק (עבירות רבות); ומעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק.

           במסגרת גזר הדין הושתו על המערער עונש של 18 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו; שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע בתוך שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר; ופיצוי למתלוננת בסכום של 100,000 ש"ח.

תמצית עובדות כתב האישום

1. לפי המפורט בחלק הכללי של כתב האישום, המערער הוא בעלה של ל' (ילידת 6.8.1993) (להלן: המתלוננת), ואביהם של א' (יליד שנת 2010) ו-ס' (ילידת שנת 2012). בשנת 2009 נישאה המתלוננת למערער, עת הייתה בת 16. במהלך שנת 2012, על רקע התנהגותו האלימה של המערער כלפי המתלוננת וילדיהם, עזבה המתלוננת עם ילדיה את ביתם המשותף, ועברה להתגורר בבית הוריה. ביום 15.11.2012, על רקע טענות על אלימות מצד המערער, הוצא נגדו צו הרחקה מבית הוריה של המתלוננת (להלן: צו ההגנה הראשון). זמן מה לאחר מכן, במסגרת ניסיונות לעשות שלום בית, חזרו המתלוננת וילדיה להתגורר עם המערער בביתם המשותף. במהלך שנת 2013, בשל התנהגותו האלימה של המערער, עברו המתלוננת וילדיה פעם נוספת להתגורר בבית הוריה. ביום 23.7.2013, הוצא נגד המערער צו הרחקה נוסף (להלן: צו ההגנה השני).

2. עניינו של האישום הראשון בשורה של מעשי אלימות ועבירות מין שביצע המערער במתלוננת, אשר החלו כבר בליל חתונתם. בין היתר, נטען כי המערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בכוח ובניגוד לרצונה, במספר רב של פעמים כאשר בחלק מהמקרים אף הכה אותה בגופה במהלך קיום יחסי המין. במקרה אחד, אף אנס המערער את המתלוננת בעודו מאיים עליה עם סכין. בהזדמנויות רבות במהלך תקופת נישואיהם, כולל במהלך הריונותיה של המתלוננת, נהג המערער באלימות כלפיה, הכה אותה בפניה, בידיה וברגליה באמצעות ידיו ובאמצעות כבל חשמלי. במהלך תקופת נישואיהם, אף נהג המערער לנעול את המתלוננת בביתם כשהוא לוקח עימו את תעודת הזהות ומכשיר הטלפון הנייד שלה. עוד נטען, כי המערער נהג להותיר את המתלוננת וילדיו ללא אוכל או כסף, וכן נהג למנוע ממנה ומהילדים טיפול רפואי. כמו כן, במהלך תקופת נישואיהם איים המערער על המתלוננת כי יהרוג אותה ואת ילדיה, וכי אם תתלונן על מעשיו והוא ייכנס לכלא, ישלח את חבריו להרוג אותה.

           בין היתר, תואר בכתב האישום כי במהלך שנת 2012, סמוך להוצאת צו ההגנה הראשון, בשעות הלילה ביקש המערער לקיים יחסי מין עם המתלוננת. המתלוננת, שהייתה באותה עת בתקופת המחזור החודשי, התנגדה בשל נוכחות הילדים בחדר. המערער איים על המתלוננת עם סכין, השכיב אותה על גבה על הספה בסלון, הוריד את מכנסיה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כאשר כל העת הוא מחזיק בידיו את הסכין, רחוק מגופה של המתלוננת. לאחר שסיים, ביקש המערער להתקשר לחברו על מנת שיקיים יחסי מין עם המתלוננת. המתלוננת סירבה והמערער הכה אותה בפניה. המערער נעל את הבית והלך לישון בחדר הסמוך, כאשר מפתח הבית מתחת למזרון עליו הוא ישן. בבוקר למחרת, עת ניסתה המתלוננת לברוח מהבית יחד עם ילדיה, יצא המערער אחריה לרחוב ואיים עליה באמצעות פגיון. המערער לקח מידיה את הילדים, אשר חזרו לחזקתה בהמשך. סמוך לאחר מכן, הגיע המערער יחד עם נוספים, בשעת לילה, לבית הורי המתלוננת, שם שהתה היא וילדיה. המערער קרא למתלוננת, קילל אותה ויידה אבנים לעבר הבית. כשבועיים לאחר מכן, הגיע שוב המערער לבית, צעק, קילל, יידה אבנים, בעט בדלת ובהמשך הצית בקבוקי תבערה והשליכם לעבר הבית. הבקבוקים נדלקו אך לא התלקחו ולא נגרם נזק לבית. במהלך החודשים מרץ עד אפריל של שנת 2013, או בסמוך לכך, החל המערער לדרוש מהמתלוננת לקיים יחסי מין עם חבריו, לעיתים תוך איומים בסכין, והמתלוננת סירבה. בשל סירובה, הכה אותה המערער בכל חלקי גופה. במהלך חודש אפריל 2013 או בסמוך לכך, ישנה המתלוננת עם ילדיה. המערער העיר אותה ודרש כי תכין לו ולחבריו קפה. משסירבה, סטר לה המערער בפניה, הכה אותה באמצעות כבל חשמלי בידיה וברגליה ויצא מהחדר. משעזבו חבריו של המערער את הבית, חזר לחדר ושאל אותה מדוע לא הכינה קפה כפי שנתבקשה, והכה אותה שוב. ס' התעוררה והחלה לבכות והמערער הכה גם אותה. המערער משך את המתלוננת לחדרו, נגע בה בניגוד לרצונה, החדיר את איבר מינו לפיה ואף אנס אותה. כל זאת, כאשר המתלוננת בוכה וצועקת ו-ס' בוכה בחדר הסמוך. המכה שספגה ס' הביאה לכך שירד דם מפיה. סמוך לאחר מכן, בהזדמנות אחרת, משך המערער את המתלוננת לחדר במטרה לקיים עמה יחסי מין, תוך שהוא מאיים שיכה את ס' שנכחה בבית באותה עת. המתלוננת הרימה את ס' בידיה. המערער הרים את ידו בתנועת איום כלפי ס' ואז הכה את המתלוננת מכת אגרוף בעינה. כתוצאה מהמכה ירד למתלוננת דם מתחת לעין. המערער אנס את המתלוננת, ובהמשך ניסה להכניס את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך התקשה להחדירו, תוך שהוא גורם לדימום בפי הטבעת של המתלוננת. במהלך החודשים מאי עד יוני של שנת 2013 או בסמוך לכך, ראה המערער את המתלוננת ברחוב, וסטר לה. כשניסתה לברוח משך אותה בכוח, ובהמשך איים עליה כי אם תתלונן עליו במשטרה יהרוג אותה ואת ילדיה. במהלך שנת 2013, לאחר שעברה המתלוננת לגור עם הוריה, הגיעה לבית המערער על מנת לקחת חפצים. בין המתלוננת למערער התפתח דו שיח בדבר נוכחות נשים אחרות בבית. המתלוננת נכנסה לחדר השינה על מנת לאסוף את חפציה והמערער נכנס אחריה ואמר לה שתבוא עמו למיטה. לאחר שהמתלוננת סירבה, השכיב אותה המערער בכוח על המיטה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה, סתם את פיה בידו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו מחוץ לגופה של המתלוננת. לאחר מכן הורה המערער למתלוננת לצאת מביתו. המתלוננת יצאה מהבית והמערער יצא אחריה והכה אותה ברחוב.