ע"פ 3566/15 אבישג עפרה פרנג'יל נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) בת"פ 15128-08-14 מיום 15.4.2015, במסגרתו הושת על המערערת עונש של 30 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא תעבור כל עבירה לפי סעיפים 415, 417 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ופיצויים למתלוננות בסך כולל של כ-474,000 ש"ח.

כתב האישום

2. נגד המערערת הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים המייחס לה עבירות של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ועושק, לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין. על פי המבוא לכתב האישום במהלך השנים 2012-2010 (להלן: התקופה הרלבנטית) נהגה המערערת לפרסם בעצמה או באמצעות אחר, מודעה במקומון, ובה נכתב כי היא "מוציאה כישופים קשים ע"י שדים ומחזירה אהבות". בעקבות פרסומים אלו פנו למערערת המתלוננות אשר יפורטו להלן, לשם קבלת "טיפולים". על פי המתואר בכתב האישום, במהלך "טיפולים" אלו, קיבלה המערערת מהמתלוננות סך כולל של מאות אלפי שקלים, במרמה, תוך ניצול מצוקתן ותוך יצירת מצג שווא כוזב לפיו ישמשו הכספים למימון עלות "הטיפולים". 

3. על פי עובדות האישום הראשון, המתלוננת י.ה. ראתה את מודעתה של המערערת בדבר יכולותיה המיסטיות, התקשרה אליה וקבעה עמה פגישה. במהלך פגישתן של השתיים סיפרה בין היתר י.ה. למערערת כי היא סובלת מכאבים באזור הלב. בתגובה, המערערת אמרה לה כי הכאבים באזור הלב נובעים מסתימה בשלושה עורקים, כי יש בכוחה של המערערת לטפל בה בזכות יכולותיה המיסטיות וכי אם לא תעבור אצלה טיפול היא תמות. כמו כן, המערערת הזהירה את י.ה. כי לא תספר על הקשר ביניהן לבנה ואיימה עליה בזו הלשון: "יכניס אותך הבן שלך לבית חולים למשוגעים ויעבירו אותך עינויים קשים עד שתמותי שם בבית החולים". בתמורה ל"טיפול" דרשה המערערת מי.ה. סכום של 45,000 ש"ח, והאחרונה הסכימה לשלם למערערת סכום זה. לאחר מכן, הצמידה המערערת שקית ניילון לבטנה של י.ה., החלה להניע את ידיה מסביבה ואמרה לי.ה. כי כעת הכאבים ייעלמו.  

           על פי המתואר בכתב האישום, בסמוך לאחר מכן, המשיכה המערערת להטיל אימה על י.ה. ואמרה לה כי הוטלו עליה כישופים קשים שעלולים לגרום לבנה גידול במוח, לבתה להוצאת רחם ולנכדתה לדיכאון. בשלוש הזדמנויות נוספות נפגשה המערערת עם י.ה. וערכה לה "טיפול" דומה לזה שתואר לעיל במטרה להסיר את הכישופים. במהלך התקופה הרלבנטית שילמה י.ה. למערערת סכומי כסף שונים במזומן ובהפקדות לחשבונות בנק.

4. על פי עובדות האישום השני, עובר ליום 17.8.2011 ראתה י.פ. את המודעה שפרסמה המערערת במקומון, התקשרה אליה וקבעה עימה פגישה בביתה של המערערת. במהלך פגישתה עם המערערת ביקשה ממנה י.פ שתסייע לה להתמודד עם קשייה המשפחתיים, בין היתר עם בן זוגה. באותו מעמד קראה המערערת בקלפים ובקפה וטענה בפני י.פ. כי היא יכולה לטפל בבעיותיה המשפחתיות. המתלוננת אמרה לי.פ. כי עליה לשלם לה סכומי כסף, הנדרשים למימון חומרים יקרים לצורך "הטיפול". על פי כתב האישום, בהסתמך על המצב הכוזב שהציג הנאשמת, שילמה לה י.פ. סכום של 250 ש"ח.

           כחודש לאחר מכן הגיעה המערערת לבית של י.פ. ויצרה מצג לפיו היא "מטהרת" את הבית כדי לשקם את מערכת היחסים של י.פ. ובן זוגה. לאחר מכן הורתה המערערת לי.פ להסיעה לבית קברות, וטענה בפניה כי היא קוברת שם חומר במסגרת פעולותיה לשיקום הזוגיות. באותו מעמד דרשה המערערת תשלום בעד פעולותיה המפורטות, וי.פ. פרעה עבורה חובות שונים בסך של מעל 10,000 ש"ח. בהמשך לכך, המערערת טענה בפני י.פ. כי עליה לקבל "טיפול" נוסף, אחרת בתה לעולם לא תתחתן, ועלולה להתאשפז בבית חולים בעקבות מצב דכאוני בו תהיה שרויה. כתוצאה מכך, כיסתה י.פ חוב של המערערת בסכום של 4,718 ש"ח.             

5. על פי עובדות האישום השלישי, בסמוך לחודש פברואר 2010 נפגשה מ.מ עם המערערת בבית המערערת, וביקשה ממנה לסייע לה לגרום לבנה להתחתן. לפי המתואר בכתב האישום, המערערת יצרה בפני מ.מ מצג שווא לפיו בכוחה לטפל בבעיותיה המשפחתיות, ולשם כך על מ.מ לשלם לה סכום של 5,000 ש"ח. במועד מאוחר יותר, דרשה המערערת ממ.מ. לחייב את כרטיס האשראי שברשותה בסכום של 30,000 ש"ח, בטענה כי הכספים מיועדים עבור ה"שדים-רופאים" ו"שייח ערבי" עמם היא "עובדת", והם שמנחים אותה כיצד לפעול. כתוצאה מכך שילמה מ.מ למערערת סכום של 30,000 ש"ח.