ע"פ 34373-02-14 קריגל נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופט פ' שטארק) בתיק 5152/2013 מיום 12.1.14, בו הורשע המערער בגין חנייה בניגוד לתמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 5(א) לחוק עזר (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א – 1960, והוטל על המערער קנס בסך 360 ₪ או ארבעה ימי מאסר תמורתו.

המדובר בדו"ח חנייה שניתן על ידי פקח של עיריית ירושלים, בגין חניית רכב ברח' גרוזברג בירושלים. המערער החנה את רכבו בכיוון נסיעתו בצד השמאלי של הרחוב, וזאת לטענתו, עקב צרכים "פיזיולוגיים" דחופים. העובדה היא כי בהמשך הצד השמאלי של הרחוב בו החנה המערער את רכבו, נמצא תמרור אין עצירה, אשר חל על הצד האמור ועל מקום חניית המערער, אלא שהוא פונה לנוסעים בכיוון ההפוך; וממקום החנייה של המערער ניתן לראות את גבו של התמרור העגול.

לטענת המערער, לא החנה את רכבו לפני שבחן את השטח, והתרשם שאין איסור או מניעה לחנות במקום בו חנה. כשנכנסים אל רחוב גרוזברג האמור, ישנם שני תמרורים סמוכים בצד ימין, האחד דרך ללא מוצא, והשני תמרור אין עצירה; בצד הימני האמור מסומנים אבני השפה באדום לבן; ובאותו הצד מצוי חניון שאינו מיועד לשימוש הציבור. לעומת זאת, בצידו השמאלי של הרחוב אין מדרכה, אין אבני שפה ועל כן גם אין סימון של אבני שפה, יש גדר הגובלת עם שדה והנמצאת מחוץ לדרך, על מעין שול שאינו סלול; ובעיני המסתכל בכניסה לרחוב, אין בו כל תמרור. לדבריו, הוא התרשם כי בצד הימני החניה אסורה, שכן גם ישנן אבני שפה בצבעי אדום לבן, וגם שלט האוסר מפורשות את החניה, ואילו בצידה השמאלי אין אבני שפה, ולא ראה כל תמרור. המערער גם לא חשד שהחניה במקום אסורה שכן המקום נראה כסמטה שאינה מתאימה לתנועה דו-כיוונית, אין קו הפרדה פרט לכניסה לסמטה, שם יש קו הפרדה קצר באורך מטרים ספורים, השילוט (אבני שפה ותמרור) מצוי בצד אחד בלבד כשבצד השני נעדר; ורכבים חונים לכל אורך שולי הרחוב, לפני ואחרי רכב הח"מ, כך שחניית הרכב במקום שחנה גם לא הפריעה לתנועה.

זאת ועוד: לטענת המערער, בשל אופי המקום, רק רכב שיסע עמוק לתוך הסמטה, יסתובב בה וישוב על עקבותיו, או אז יתקל בתמרור האוסר את החניה בצד בו החנה את רכבו. המערער מדגיש, כי בשל רוחב הסמטה, ההולכת ונעשית צרה עד כדי היותה נתיב אחד חד כיווני, נראה כי כלל לא ניתן להסתובב ולצאת ממנה, ובכך התחזק התרשמותו כי כלל אין המדובר ברחוב דו-כיווני.

עקב התרשמות זו מכלל תנאי השטח, המערער לא סבר שבהמשך הסמטה ימצא לו תמרור אשר יאסור את החניה.

המערער מוסיף וטוען, כי הגם שהתברר בדיעבד כי אכן הוקם תמרור אין עצירה בהמשך הצד השמאלי של הרחוב, הקמת התמרור במקום זה, לאור תנאי הרחוב המיוחדים, הייתה מחייבת התחשבות נוספת לאפשרות של טעות מצד הנהג הסביר, כמתחייב מהוראות תקנות והנחיות תמרורים 2012, וניתן היה למקם את התמרור, ושילוט נוסף לפי הצורך, בדרך שתבהיר לנהג כי חל איסור חנייה במקום למרום הנסיבות המובילות למסקנה הפוכה; ולא כן נעשה במקרה דינן.

בנוסף טוען המערער, כי האילוץ אשר בגינו החנה את רכבו במקום – צרכיו ה"פיזיאולוגיים" – מקים להגנתו סייג לאחריות פלילית, לפי ס' 34יא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בפסק דינו של בית משפט קמא דחה בית המשפט את טענות המערער.

ראשית, נדחתה הטענה כי מדובר בסמטה או כי תנאי השטח מטעים את הנהג הסביר וגורמים להסיק כי מדובר בסמטה חד-סטרית. בכל התמונות שהוגשו ניתן להבחין כי המערער החנה את רכבו בנתיב תנועה הנגדי ליוצאי המקום לכל דבר ועניין; ובניגוד לטענתו כי העובדה שהרחוב מוביל לחניון אשר אין ממנו מוצא, מצדיקה את המסקנה כי מדובר בסמטה חד-סטרית, הרי שברור מעצם קיומו של החניון בהמשך הרחוב כי בעת שהרכבים הנכנסים אליו יוצאים ממנו, ימשיכו ברחוב בכיוון ההפוך, לכיוון הכביש הראשי.