ע"פ 33699-03-15 ג' נ' מדינת ישראל

השופט י' עדן:

1.זהו ערעור על הכרעת הדין שניתנה ביום 1.2.15 בבית משפט השלום בקרית גת (כב' השופטת הבכירה רובין לביא), במסגרתה זוכה המערער מעבירת היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, והורשע בעבירות האחרות המיוחסות לו בכתב האישום. בהכרעת הדין לא צויין כי המערער הורשע גם בעבירת תקיפה סתם של בת זוג, אולם נראה כי מדובר אך בהשמטה ועל פי נימוקי הכרעת הדין ההרשעה הינה בכל העבירות האחרות.

כנגד המערער הוגש כתב אישום הכולל 3 אישומים:

באישום הראשון יוחס למערער ביצוע עבירות של איומים, תקיפה סתם של בת זוג והיזק לרכוש במזיד, בכך שביום 22.8.13 ביקשה המתלוננת, אשר במועדים הרלבנטיים היו היא והמערער נשואים כשש שנים ולהם שתי בנות, שישמור על בנותיו מאחר והיא יוצאת לחתונה. המערער לא הסכים, איים על המתלוננת בכך שאמר לה "את לא יוצאת, היום זה יקרה, את לא תצאי". בהמשך תקף את המתלוננת בכך שתקף אותה בחוזקה בפרק כף ידה השמאלית, בעקבות זאת רצה המתלוננת לחלון וזעקה לעזרה, והרימה את שפופרת הטלפון על מנת להתקשר למשטרה, והמערער לקח את הטלפון מידה זרקו לרצפה והטלפון נשבר.

באישום השני יוחס למערער ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט, בכך שבעקבות האמור באישום הראשון, שוחרר בתחנת המשטרה בכתב ערובה לפיו נאסר עליו להיפגש עם המתלוננת למשך 15 ימים, ונקבע כי עליו לשהות בבית הוריו ב*****, ביום 30.8.13 בשעה 01:15 נכנס המערער לבית, המתלוננת ביקשה ממנו שיעזוב את הבית, החלה להתקשר למשטרה, בתגובה אמר לה המערער "אל תגידי כלום למשטרה כי הם יעצרו אותי", ומיד ברח מהמקום.

באישום השלישי יוחסה למערער עבירה של הפרת הוראה חוקית, בכך שביום 31.8.13 בשעה 11:00 הגיע לבית, דפק בדלת וביקש להיכנס, והמתלוננת לא פתחה את הדלת והתקשרה למשטרה, ובהמשך בשעה 12:51 התקשר לטלפון של המתלוננת.

2.לאחר שמיעת ראיות ניתנה הכרעת דין לפיה המערער זוכה מעבירת גרימת הנזק לטלפון, וכאמור, הורשע בעבירות האחרות. בהכרעת הדין המפורטת מתייחס בית המשפט לעדויות ולמהימנותן, וקובע כי מצא ליתן אמון בעדות המתלוננת, בין היתר, הואיל ולדבריה מלכתחילה כלל לא רצתה להתלונן כנגד בעלה ולא סברה שמדובר בעניין חמור, והיא אינה מעוניינת להרע לו או לעוזבו, חיזוק נמצא בעדות השכנה, ובהמשך המערער פגש את השכנה וביקש את עזרתה בתיווך מול אשתו, וכן נמצא חיזוק לעדות המתלוננת כי המערער התקשר אליה, במסגרת ת/9 שהוא צילום ממכשיר הטלפון, דבר המעיד על השיחה. בית המשפט לא מצא כי המערער גרם בזדון נזק לטלפון ומעבירה זו זיכהו.

בית המשפט קמא התייחס בהרחבה לאי אמירת אמת ע"י המערער, ולכללים ביחס למשמעות הראייתית של כך.

בגזר הדין מצא בית המשפט כי לאור העובדה שהמתלוננת כלל לא רצתה להתלונן, וכי מי שפנה למשטרה היה דווקא המערער אשר ביקש את עזרת המשטרה – "מן הראוי להכניס האירועים בפרופורציה הנכונה". בנסיבות הללו, גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר, כמניין ימי המעצר של המערער, 11 ימים, והוטלו מאסרים מותנים.