ע"פ 334/14 אריה האס נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. מונח לפנינו ערעור על חומרת העונש אשר הושת על המערער בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 41498-03-13, כב' השופט י' כהן) – 42 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי למשך שנה לבל יעבור עבירת הצתה או התפרצות. זאת לאחר שהודה – במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש – בביצוע עבירת הצתה לפי סעיף 488(א) בצירוף סעיף 29, בסיוע להצתה לפי סעיף 448(א) בצירוף סעיף 31 ובעבירת התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29 – כולם לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

           לפי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער קיבל מאת פקח עיריית חדרה דוח חניה בסך 250 ₪. בין השניים התפתחו דין ודברים ובמהלכם גידף המערער את הפקח. בהמשך, בעקבות זעמו של המערער על הדוח, החליטו המערער וגיסו, דורון, להצית מחסן בו אוחסנו מייצגים לתהלוכת העדלאידע בחדרה, ואת רכבו של ראש עיריית חדרה (עניינו של דורון נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 41490-03-13, כב' השופט מ' גלעד; ערעור המדינה על קולת העונש בעניינו נדון בע"פ 2529/14). לשם כך נפגשו השניים בשעות הערב באזור התעשייה בחדרה, פרצו אל המחסן, ריכזו את המייצגים שהיו פזורים בו, שפכו עליהם חומר דליק בו הצטיידו מראש והציתו את המחסן ותכולתו. למחסן נגרמו נזקים קשים והמייצגים נשרפו כליל. לאחר מכן נסעו השניים, על הקטנוע שעמו הגיע דורון, אל עבר ביתו של ראש העירייה. עם הגיעם למקום ירד דורון מהקטנוע, שפך על רכבו של ראש העירייה חומר דליק מבקבוק בו הצטייד קודם לכן ושילח אש ברכב. השניים נמלטו מהמקום על הקטנוע. כל זאת, כאשר המערער ממתין לדורון על הקטנוע בכדי "לאבטח" אותו ולהקל עליו במלאכה.

           בית המשפט המחוזי קבע, לעניין העונש, שמדובר בשלוש עבירות המהוות אירוע מתמשך אחד. כשיקולים לחומרה התחשב בית המשפט בכך שהפגיעה הייתה מתוכננת, בכוונה לפגוע ברכוש ציבורי וברכוש של איש ציבור, וכפעולת נקם על דו"ח חניה. כשיקול לקולא התייחס בית המשפט לתסקיר שנערך בעניינו של המערער, אשר הינו חיובי בעיקרו וממנו עולה כי הוא מביע חרטה כנה על מעשיו. כן ניתן משקל למצבו המשפחתי, בהיותו הדמות המפרנסת במשפחתו, ולכך שזוהי הרשעתו הראשונה. לנוכח כל האמור גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונש האמור. מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כלפי עונש המאסר בפועל למשך 42 חודשים.

2. לטענת הסנגור, העונש שהוטל חמור יתר על המידה מן הטעמים הבאים: ראשון, חלקו של המערער פחות משמעותית מחלקו של דורון. שני, הנזק הצפוי והנזק שנגרם בפועל הם קטנים יחסית.שלישי, המתחם חורג לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה. רביעי, לא ניתן די משקל לפגיעה הצפויה במערער ובמשפחתו, לנטילת האחריות על ידו והודאתו, ולכך שזוהי הרשעתו הראשונה. על כן, לשיטתו, היה מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה שנקבע. חמישי, שירות המבחן חרג מסמכותו, כאשר שיקולי הלימה הם שהכריעו את הכף ולא שיקולי שיקום.

           מנגד, באת כוח המשיבה סמכה ידה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה במעשיו של המערער טמונה חומרה יתרה לנוכח בקשתו לפגוע בשלום הציבור ובשלטון החוק, הן לנוכח הסיבה בגינה החליט לבצע את מעשיו – דו"ח שקיבל כחוק – והן לנוכח המטרות שנבחרו. באשר לחלקו של המערער, לגרסתה לא ניתן להמעיט ממנו.

3. כלל ידוע הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונשים שהוטלו על ידי הערכאה הדיונית אלא אם מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות זו או בסטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 2333/13 סאלם נ' מדינת ישראל (3.8.2014); ע"פ 2450/14 סאלח נ' מדינת ישראל (29.12.2014); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (2.6.2008)). אכן, העונש שהושת על המערער, 42 חודשי מאסר בפועל, אינו עונש קל. זאת בייחוד כאשר מדובר בהרשעתו הראשונה. ואולם, לאחר שעיינתי בגזר דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי, בחומר שהונח בפנינו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים – לא מצאתי כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

4. המעשים בהם הורשע המערער על פי הודאתו הם חמורים מאוד משלושה היבטים שונים. הראשון, הפגיעה כוונה כנגד שלטון החוק באופן ישיר וברור. כאמור, הסיבה שבגינה קשר המערער קשר עם דורון במטרה להצית את היעדים הציבוריים הייתה דוח שקיבל המערער מאת פקח חנייה של העירייה. הלה פעל מתוקף סמכותו בחוק על מנת לאכוף את הדין. המערער סירב לקבל זאת, ובמילים אחרות – סירב לקבל את מרות החוק. הוא גידף את הפקח וקשר את הקשר שתכליתו פעולת נקם בגין הדוח שקיבל. בעקבות זאת קשרו המערער ודורון קשר להצית את רכבו של ראש העירייה – אישיות ציבורית מובהקת אשר כשמו כן הוא. למעשה, לראש העירייה כלל לא היה קשר ישיר לחילופי הדברים שהתגלעו בין המערער לפקח העירייה. הוא הושם למטרה באופן מובהק כסמלה של העיר, סמלו של השלטון המקומי. זאת, בנוסף ומיד לאחר שהציתו השניים מחסן של העירייה, בו אוחסנו מייצגים לעדלאידע, אירוע מרכזי מטעם העירייה. אין להקל ראש במבקש לפגוע בצורה כה בוטה וחמורה בשלטון החוק, הארצי או המקומי. גם אם המערער הוא בגדר מסייע לעבירה זו, חלקו אינו זניח כלל וכלל – הוא זה שיזם את פעולת הנקם, שבאה ממניע אישי שלו ולא של דורון. אמנם המערער לא הצית בפועל את רכבו של ראש העירייה, אך הוא הקל על דורון לבצע את המעשה, מיד לאחר שהשניים הציתו יחדיו את מחסן המייצגים. הוא "איבטח" אותו כך שלא ייתפס ונמלט עימו על הקטנוע.