ע"פ 3308/15אברהם שמיאן נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתפ"ח 60057-33-13 (כב' השופטים ש' דותן; א' זמיר; ו-י' לוי), מיום 22.3.2015.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה (תוך כדי איום), לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; ומעשה מגונה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. במסגרת הכרעת הדין, זוכה המבקש מעבירה של מעשה מגונה (בנוכחות אחר), לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

3. מכתב האישום שהוגש נגד המבקש עולה, כי ביום 24.6.2013 סמוך לשעה 15:30, נכנסה א.ק, תיירת מארה"ב, אשר ביקרה בישראל במסגרת תוכנית "תגלית" (להלן: המתלוננת), לחנות התכשיטים של המבקש "בשוק הפשפשים" ביפו, והתעניינה ברכישת טבעת. השניים שוחחו ביניהם ואף התמקחו על מחירה של הטבעת בה בחרה המתלוננת. לאחר שהוסכם בין הצדדים על מחיר של 80 ₪, מסרה המתלוננת למבקש שטר של 200 ₪, אך משביקשה לקבל עודף, ציין בפניה המבקש כי לא תוכל לקבלו, וכי עליה לבחור תכשיטים נוספים. חרף סירובה, המשיך המבקש לשכנע את המתלוננת לקחת תכשיטים נוספים, ואף הכניסם לתיקה. בהמשך, התכופף המבקש וענד לקרסול רגלה של המתלוננת צמיד, תוך שהיא שבה ומסבירה לו כי אינה מעוניינת, ודוחפת את המערער בכתפו, על מנת להזיזו מרגלה.

           סמוך לאחר מכן, הוביל המבקש את המתלוננת בידיו לפינה בחנות, וכשהוא נצמד מאחוריה, הרים את חצאיתה ונגע ברגליה, ישבנה ואיבר מינה של המתלוננת, ונשק את צווארה - כל זאת, כשהיא שבה ומפצירה בו שיחדל ממעשיו, דוחפת את ידיו ומבקשת ממנו לעזוב את חנות התכשיטים.

           המבקש המשיך במעשיו, נגע בחזהָ של המתלוננת ואף הסיט את חולצתה, אך המתלוננת אחזה בחולצתה וביקשה שיחדל ממעשיו. בשלב מסוים, אמר המבקש למתלוננת כי הוא יוצא מחנות התכשיטים לפרק זמן קצר, ואיים על המתלוננת, כי אם תעזוב את חנות התכשיטים, זו תהא "התאבדות" מצדה.

           בשל חששה ופחדה מהמבקש, נותרה המתלוננת במקומה כשהיא קפואה, כאשר גבה מופנה לדלת הכניסה לחנות התכשיטים, עד אשר חזר המבקש לחנות, כעבור כדקה.  בשלב זה, שב המבקש ונצמד למתלוננת מאחור ונגע באיבר מינה, ואז ירד על ברכיו, הסיט את תחתוניה של המתלוננת וליקק את איבר מינה החשוף. המבקש לא שעה לבקשותיה של המתלוננת לחדול, המשיך במעשיו, אחז בצווארה של המתלוננת ונישק אותה, ובידו האחרת הסיט את תחתוניה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בהמשך, הפנה המבקש את פניה של המתלוננת לכיוונו, נישק אותה על שפתיה ואחז בשתי ידיה, העבירן מאחורי גבה, ושפשף מבעד למכנסיו את איבר מינו בידיה. המבקש שב והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, וציין בפניה כי אם "יגמור" היא תוכל ללכת לדרכה. כעבור זמן קצר הגיע המבקש לפורקן.

           מיד לאחר מכן, הורה המבקש למתלוננת לצאת עמו מחנות התכשיטים והובילה, באמצעות דחיפות בידיו, לחנות הבגדים של נאשם נוסף בפרשה (להלן: הנאשם 2), הממוקמת בסמוך לחנותו של המבקש.  המבקש הציג את המתלוננת לנאשם 2, ואף תפס את פניה ונישק אותה. הנאשם 2 הציע למתלוננת בגדים, ובה בעת, הובילה לתא ההלבשה, בעוד המבקש עומד בסמוך לדלת הכניסה לחנות הבגדים. המתלוננת סירבה, והסבירה למבקש ולנאשם 2 כי אינה מעוניינת בבגדים, וכל רצונה הוא לצאת מן החנות.

           בשלב זה, הצמיד הנאשם 2 שמלה לגופה של המתלוננת, ושאל אותה אם היא מעוניינת בשמלה קצרה, תוך שהוא מצמיד את ידו לירכה של המתלוננת וממשש את איבר מינה מבעד לחצאיתה.