ע"פ 310/14 ל.ו נ' מדינת ישראל

השופטת ע' ברון:

1. המערער נעצר והואשם בעבירות של רצח, קשירת קשר ונשיאת נשק שלא כדין ושהה במעצר במשך 575 ימים. לאחר שזוכה מאישומים אלו מחמת הספק, הגיש המערער בקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). בית המשפט המחוזי בחיפה (תפ"ח 5976-01-10, כבוד הנשיא י' אלרון, כבוד השופט מ' גלעד וכבוד השופט א' אליקים) דחה את הבקשה לפסיקת פיצויים ביום 5.12.2013, ומכאן הערעור.

רקע

2. נגד המערער ואחיו מוחמד (להלן: מוחמד) הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של רצח וקשירת קשר לביצועו, על רקע כבוד המשפחה. על פי הנטען בכתב האישום נגד המערער, לצורך מימוש הקשר הצטיידו השניים בנשק וביום 28.11.2009 הגיעו ברכב (להלן: הרכב) עד סמוך למקום הרצח; מוחמד יצא מהרכב כשהוא מצויד בנשק וצעד עד למקום הרצח, בעוד המערער המתין ברכב כדי למלט את מוחמד. כעבור כשעה, ולאחר שביצע את הרצח, חזר מוחמד לרכב והשניים נמלטו מהמקום.

           כשבועיים לאחר הרצח נעצר מוחמד, שבתחילה הכחיש את מעורבותו ובין השאר סיפר לחוקריו ששהה עם המערער ביום הרצח. רק כעבור כשבוע ימים התוודה מוחמד כי ביצע את הרצח וטען שעשה זאת לבדו, אך בידי החוקרים עלה חשד למעורבות המערער ברצח, והלה נעצר ביום 16.12.2009. ביום 5.1.2010 הוגש כתב האישום כנגד המערער וביום 4.3.2010 ניתנה החלטה על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט סמך את החלטתו על ראיות שונות, בהן עדותו של מדובב שהוחדר לתא המעצר של מוחמד (להלן: המדובב), וכן הקלטה של שיחה בין המדובב למוחמד, לפיהן לכאורה התוודה מוחמד בפני המדובב כי אחיו המתין לו ברכב בקרבת מקום הרצח; דברים שאמר מוחמד לחוקר שחיזקו את אמירתו למדובב כי המערער המתין ברכב בקרבת מקום הרצח; עדות שלפיה הרכב חנה בסמוך לזירת הרצח וישב בו אדם שלבש בגדים דומים לאלו שהמערער מסר שלבש באותו היום, וכן תיאור אופי נהיגה ברכב התואם נהיגה של אדם ללא רישיון ונתון במצב לחץ; איכוני טלפונים של המערער ושל מוחמד באזור זירת הרצח בזמן ביצוע הרצח; קיומו של מניע משותף לרצח – על רקע כבוד המשפחה; סתירות בחלקים מגרסת המערער ביחס לראיות אובייקטיביות שקשרו אותו לרצח ולמקום האירוע; וכן העובדה שלמחרת האירוע מכר המערער את הרכב לקרוב משפחה במחיר נמוך במיוחד, וזאת לאחר שבעבר סירב מוחמד למכרו. בית המשפט שדן בבקשה למעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו, קבע בהחלטתו כי חומרת העבירה שבה הואשם המערער מקימה מעצם טבעה חזקת מסוכנות ועילת מעצר, כמו גם חשש להימלטות מאימת הדין, וכי בנסיבות אלה לא ניתן לשחרר את המערער לחלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו ותימנע ממנו להשפיע על עדים או על טיב הראיות. עם זאת, לנוכח נסיבותיו האישיות של המערער ועברו הנקי, ובהינתן נסיבות ביצוע העבירה על רקע נקמה במי שפגע בכבוד המשפחה, סבר בית המשפט שלא קיימת מסוכנות גבוהה שהמערער ישוב לבצע עבירות דומות. לפיכך, הגם שבית המשפט הורה כאמור על מעצרו של המערער עד לתום ההליכים, הוסיף וקבע עיון חוזר בסוגיית המעצר כעבור חודשיים, ביום 3.5.2010, לאחר שמיעת שבעה עדים מרכזיים שנמנו בהחלטה (להלן: העדים המרכזיים) – אז ניתן יהיה לבחון אם היה בעדותם כדי לכרסם בראיות הקושרות את המערער לביצוע העבירות המיוחסות לו. במקביל קבע בית המשפט מועדים לשלוש ישיבות להוכחות והורה על הגשת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.

3. בעקבות הסדר טיעון שהסתמן בין הצדדים נדחו שתיים מישיבות ההוכחות, ובהמשך נדחתה ישיבה נוספת עקב מחלת בא כוח המערער. כתוצאה מכך, עד ליום הדיון שנקבע לעיון החוזר לא נשמעו כל העדים המרכזיים וטרם הוגש תסקיר, והמועד לעיון חוזר נדחה ליום 25.5.2010. בהמשך, משום המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נדחו שוב ושוב המועדים לקיום ישיבות ההוכחות וכן לעיון החוזר בהחלטה על המעצר עד לתום ההליכים – בהסכמת המערער. רק ביום 4.8.2010 התקיים דיון בהליך העיון החוזר, ואולם גם עד למועד זה לא נשמעו העדים המרכזיים; ולכן, בסופו של דיון קבע בית המשפט כי ההליך שלפניו טרם הבשיל וכי ניתן יהיה לחדש את הדיון לאחר שעדים אלה יעידו, כאמור בהחלטה מיום 4.3.2010.

           משלא הסתיים משפטו של המערער בתוך תשעה חודשים, עתרה המבקשת להארכת מעצרו, ובהסכמתו אמנם הוארך המעצר פעמיים, בתשעים ימים בכל פעם. המערער הסכים להארכות המעצר בשל הסדר הטיעון שנראה היה שהולך ונרקם בינו לבין המשיבה, שבמסגרתו יורשע המערער בעבירה קלה יותר של סיוע לאחר מעשה במכירת הרכב לאחר הרצח וירצה 30 חודשי מאסר בלבד. ואולם, ביום 31.3.2011 הודיעה המשיבה כי ההסדר לא ייצא לפועל וכי  בדעתה להמשיך בניהול המשפט, בשל התנגדות משפחת הקורבן להסדר הטיעון. לפיכך שבה המשיבה ועתרה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המערער בפעם השלישית. בית המשפט, מפי השופטת א' חיות, סבר כי במכלול השיקולים הצריכים לעניין ובהינתן שמשפטו של המערער רחוק מאד מסיומו, יש מקום לבחינת מחודשת של שאלת המעצר והאפשרות לשחרור המערער לחלופה. על כן הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המערער ועל עיון חוזר של בית המשפט המחוזי בסוגיית מעצרו. בהמשך הורה בית המשפט המחוזי ביום 13.7.2011 על שחרורו של המערער לחלופת מעצר, ולמחרת שוחרר המערער למעצר בית בתנאים מגבילים.

4. ביום 20.7.2011, כשבוע לאחר שחרורו של המערער בתנאי מעצר בית, הורשע מוחמד בעבירות הרצח ונשיאת נשק שלא כדין אך זוכה מעבירת קשירת קשר בהיעדר ראיות מספקות למעורבותו של המערער ברצח. בהמשך נדון מוחמד למאסר עולם (תפ"ח 6027-01-10). משפטו של המערער נמשך עוד כשנה וחצי, ובמהלכו שהה המערער תחת פיקוח בחלופת מעצר כאמור ותנועתו הוגבלה אלא לצורך ניהול משפטו. כך עד להכרעת הדין בעניינו ולזיכויו מחמת הספק ביום 30.12.2012 (להלן: "הכרעת הדין").

הכרעת הדין והבקשה לתשלום פיצויים