ע"פ 30988-10-14 פלוני(עציר) נ' מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בת"פ 39819-03-14 (בית משפט השלום בראשל"צ) בשתי עבירות של תקיפת בת זוג, תקיפה חבלנית של בת זוג, בשלוש עבירות של איומים ובהיזק בזדון ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל, ל-7 חודשי מאסר על תנאי ו-4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, תשלום קנס בסכום של 500 ₪ ותשלום פיצוי בסכום של 5,000 ₪ למתלוננת.

הערעור היה מכוון בתחילה כלפי הרשעתו של המערער ועונש המאסר שהוטל עליו אך בפתח הדיון ביום 13/1/15 המערער חזר בו מהערעור כלפי הרשעתו והערעור היה מכוון כלפי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

בפתח הדיון בערעור ביקש המערער לקבל כראיה נוספת בערעור חוות דעת של ד"ר לוזון שלטענת ב"כ המערער שופכת אור על מחלת הטורט ממנה סובל המערער, להיסטוריה של המחלה כפי שהוצגה במסמכים הרפואיים ולקשר בינה למעשי המערער נושא הערעור.

ב"כ המערער טוענת שחוות הדעת נחוצה להגנתו של המערער בכל הקשור לעונש המאסר שהוטל עליו והיא פנתה לד"ר לוזון רק לאחר שהתרשמה שהמערער מתקשה לשוחח איתה ויש לו תסמינים נוירולוגיים בסיסיים שניכרים לכל עין. לטענתה פגיעת קבלת חוות הדעת בסופיות הדיון מינימאלית.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת חוות הדעת שניתן היה להגישה לבית המשפט קמא, אשר התייחס למחלת הטורט ממנה סובל המערער ולקבלתה כסייג לאחריות הפלילית של המערער ולהשפעתה על עונש המאסר שהטיל על המערער.

לטענת ב"כ המשיבה, המערער היה מיוצג על ידי סניגור מטעמו בבית משפט קמא ולא סביר שהוא וקצינת המבחן לא הבחינו בהתנהגותו של המערער שבה הבחינה ב"כ המערער. לטענתה, שירות המבחן ובית המשפט קמא התייחסו למחלת הטורט של המערער וקבלת חוות הדעת תפגע בסופיות הדיון שכן היא לא מסכימה לתוכנה ותבקש לעיין במסמכים הרפואיים עליהם ולחקור את ד"ר לוזון, דבר שחייב החזרת הדיון למטרות הנ"ל לבית המשפט קמא.

לאחר שעיינו בבקשה לקבלת חוות הדעת כראייה נוספת ושמענו טיעוני ב"כ הצדדים, החלטנו לדחות את הבקשה שכן היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי ולפסיקה שפירשה אותו (ראה: ספרו של קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק 2(ב), עמ' 1893-1900 וסעיפים 16-8 לפסק דינו של כב' הנשיא גרוניס בע"פ 8080/12 מדיני ישראל נ' אולמרט, פורסם בנבו, 6/8/14).

אין בנימוק שהועלה על ידי ב"כ המערער לאי הגשת חוות הדעת בדיון בפני בית משפט קמא כדי להצדיק קבלתה בשלב הערעור שכן המערער היה מיוצג על ידי סניגור מטעמו בבית משפט קמא והעובדה שהוא, בית משפט קמא וקצינת המבחן לא סברו שיש צורך בהגשת חוות הדעת באשר למחלת הטורט ממנה סובל המערער ולהשפעתה על אשמתו ועונשו אומרת דרשני.

עיון בטיעוני ב"כ המערער בבית משפט קמא, בתסקיר המבחן ובתעודת חדר המיון מבית החולים באר יעקב שהיו בפני בית משפט קמא (ראה: נספחים ד' ו-ה' לנימוקי הערעור המתוקנים) מעלה שאין בחוות הדעת כדי לסייע בהגנת המערער שדבר מחלתו נלקח בחשבון לקולא על ידי בית משפט קמא וקבלתה תפגע באופן משמעותי בסופיות הדיון שיוחזר לבית המשפט קמא לאחר שהמערער סיים לרצות כשני שליש ממאסרו.