ע"פ 3060-15 אבו רגייג נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה ג' קרא) בת"פ 30279-08-14 מיום 10.3.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 32 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סם מסוג פשע; וקנס בסך 10,000 ש"ח.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 12.8.2014 בשעה 16:17 לערך, יצר סוכן משטרה שהוא שוטר (להלן: הסוכן) קשר טלפוני עם המערער ופנה אליו כדי לקנות ממנו 150 גרם סם מסוג קוקאין (להלן: עסקת הסמים). בהמשך אותו יום, נערכו בין המערער לסוכן מספר שיחות טלפון נוספות אשר בהן סוכמו פרטי עסקת הסמים. בין השאר, סיכמו השניים את מחיר הסם ומקום המפגש לצורך ביצוע העסקה. בשעה 22:37 לערך, הגיעו הסוכן ושוטר נוסף באמצעות רכב אזרחי (להלן: הרכב האזרחי) לתחנת דלק ברחוב קיבוץ גלויות בעיר תל אביב, אשר נקבעה כמקום המפגש לביצוע העסקה. באותה שעה הגיעו המערער ונאשם 2 לתחנת הדלק באמצעות רכב מסוג מאזדה (להלן: המאזדה). המערער ונאשם 2 החנו את המאזדה וצעדו לכיוון השוטרים שהמתינו ברכב האזרחי. הסוכן ביקש מהמערער ומנאשם 2 כי העסקה תתבצע ברכב האזרחי, והציג להם באותה עת את הכסף שהיה אמור לשלם עבור עסקת הסמים. לאחר מכן, המערער נכנס לרכב האזרחי, התיישב בספסל האחורי ומסר לסוכן שקית ניילון עטופה בנייר טואלט. השקית הכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 148.94 גרם. בכל אותה עת עמד הנאשם 2 מחוץ לרכב האזרחי, הסתכל מסביב וזאת כדי לאבטח ולאפשר את עסקת הסמים. לאחר מסירת השקית מהמערער לסוכן סימן האחרון לשוטרים שהמתינו בסמוך, ואלו הגיעו לרכב האזרחי ועצרו את המערער ואת נאשם 2.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

1. ביום 10.3.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, על הנסיבות הקשורות בביצועה ועל מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לפגיעה בערכים חברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה של עבירות סחר בסמים בשלום הציבור ובבריאותו, ועל כך שהן מובילות לנזקים עקיפים נוספים. בית המשפט מצא כי נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות, בין היתר נוכח סוגו וכמותו של הסם בו סחר המערער. בנוסף, עמד בית המשפט על כך שהעבירה שביצע המערער דרשה תכנון מוקדם שכלל שיחות טלפון, הצטיידות בסם ונסיעה למקום המפגש. בית המשפט התייחס גם לנזק שנגרם מביצוע העבירה, ושקל לחומרה את הנזק הפוטנציאלי הגלום במעשיו של המערער, ולקולה את העובדה שהסם בו הוא סחר נתפס ולא מצא דרכו אל המשתמשים בסם. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער ביחס לחלקו היחסי בביצוע העבירה ולהשפעתו של נאשם 2 על מעשיו. בית המשפט דחה את הטענה שנאשם 2 הוא זה שעמד מאחורי עסקת הסמים ודרבן את המערער לבצעה, שכן טענה זו הועלתה על ידי המערער רק בשלב הטיעונים לעונש, מבלי שהתקיימו לגביה דיוני הוכחות. לאחר שבית המשפט המחוזי עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מן הסוג שביצע המערער, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 ל-50 חודשי מאסר בפועל.

2. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להקל בעונש משיקולי שיקום בדרך של סטייה מהמתחם שקבע, על אף ששירות המבחן המליץ שלא להטיל על המערער מאסר בפועל. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שמדובר בעבירה חמורה של סחר בסמים, ובכך ששירות המבחן נמנע ממתן קביעה ברורה וחד משמעית ביחס לסיכויי השיקום של המערער. בקביעת העונש בתוך המתחם, שקל בית המשפט המחוזי לקולה את גילו הצעיר של המערער והיותו אב לפעוט; הפגיעה הצפויה בבני משפחתו; הודייתו והחיסכון בזמן שיפוטי הכרוך בה; הבעת חרטה ונטילת אחריות למעשיו; מכתבי המלצה שדיברו בשבחו; והתרשמות שירות המבחן לפיה הוא ביצע את העבירות כתוצאה מחוסר בגרות ובשלות, להבדיל מדפוסי מחשבה והתנהגות עברייניים. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער לפיה יש להטיל עליו עונש זהה לעונשו של נאשם 2 – עליו נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל – תוך שהוא עומד על חלקו הגדול היותר בביצוע העבירה. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.