ע"פ 2844/14 ח.א נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 8236-08-13 מיום 9.3.2014, במסגרתו הוטל על המערער עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ובמצטבר לו הופעלו באופן חופף זה לזה שני עונשי מאסר מותנה בני 5 חודשים ו-12 חודשים שהוטלו על המערער בתיקים אחרים, כך שסך הכל ירצה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל; וכן הוטלו עליו 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המערער הורשע ביום 10.11.2014 על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 406(ב) וסעיף 408 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; החזקת מכשיר פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

           על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 22.7.2013 בין השעות 9:30 ל-12:00, המערער התפרץ לביתו של המתלונן (להלן: הבית), כשהוא מצויד בסכין יפנית ופנס וכשהוא עוטה על ידיו כפפות, בכך שחתך את רשת חלון חדר השירותים ונכנס דרכו לבית. זאת, לאחר שתצפת לעבר אזור הבית במשך מספר דקות בכדי לוודא שהשטח פנוי. בהיותו באחד מחדרי הבית, המערער חיטט בארונות ובקופסאות שהיו במקום, וגנב שתי שרשראות זהב, שתי טבעות זהב ושני שעונים. בטרם עזב את החדר, המערער שמע את קולו של בנו של המתלונן בן ה-13 ושל חברו שהיו אותה שעה בבית, ומאחר שסבר שהשניים מתקרבים למקום הימצאו, נטל לידו בסיס לנרגילה וסכין שאורך להבה 22 ס"מ (להלן: הסכין), וזאת על מנת לפגוע במי שיכנס לחדר. בנוסף, המערער נטל מהחדר מגבת וכיסה איתה את ראשו. משלא נכנס איש לחדר, המערער פנה – כשהוא נושא עמו את בסיס הנרגילה והסכין – למטבח הבית, וגנב משם שני שעונים נוספים ומכשיר סלולרי מסוג "אייפון". אחר זאת, המערער חתך את רשת חלון המטבח באמצעות הסכין היפנית, בעט בחלון על מנת לפתחו, ויצא מהבית כשברשותו הרכוש הגנוב והסכין.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 3.2014 בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, על הנסיבות הקשורות בביצוען, ועל מדיניות הענישה הנהוגה בהן. באשר לערכים המוגנים, נמצא כי מעבר לפגיעה הכלכלית הנעוצה בגניבת רכוש, המערער פגע במעשיו גם בתחושת הביטחון של הציבור. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קיימת חומרה יתרה בהתפרצות לבתים בשילוב שימוש בכלי נשק, וכי בעבירות מעין אלה קיים פוטנציאל להתפתחות אלימה ולפגיעה בשלום הציבור. ביחס לנסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נסיבות לחומרה: התכנון שקדם לעבירות – אשר כלל הצטיידות במכשירי פריצה כגון כפפות וסכין יפנית, וכן תצפות מקדים על הבית; חלקו העיקרי והבלעדי של המערער באירוע; הנזק שנגרם למתלונן ולבני משפחתו – אשר כולל הן את הפן הכלכלי והן את הנזק הנפשי שנגרם כתוצאה מהתפרצות המערער לביתם; הצטיידותו של המערער בסכין ובבסיס של נרגילה במטרה לפגוע במי שיעמוד בדרכו; והעובדה שהמערער המשיך במעשיו – בעודו מחזיק בסכין ובבסיס הנרגילה – תוך שהוא מודע לאפשרות שיתקל במי מדיירי הבית. לבסוף, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה הנהוגה בעבירות התפרצות, ובפרט אלה בהן העבריין מצויד בנשק, והדגיש כי מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה היא מדיניות מחמירה, המתבטאת בהטלת עונשי מאסר בפועל תוך הרחקתם של העבריינים מהחברה. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל-64 חודשי מאסר.