ע"פ 2826/15, אחמד עביד נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן – סג"נ; ר' כרמל; ו-ר' פרידמן-פלדמן), בתפ"ח 30961-08-13, מיום 9.3.2015.

2. המערער (הנאשם 3 בכתב האישום) הורשע על בסיס הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן בשנית, כמפורט להלן: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינן מיום מעצרו – 28.7.2013; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, בתוך שנתיים ממועד שחרורו מהמאסר, כל עבירת אלימות; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 25,000 ₪.

4. המערער טוען, כי בית משפט קמא החמיר בעונשו יתר על המידה, ומכאן הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום בו הודה המערער

5. מכתב האישום המתוקן בשנית (להלן: כתב האישום), אשר הוגש נגד המערער ושני נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 1 ו-הנאשם 2, וכולם ביחד הנאשמים), עולה המסכת העובדתית הבאה: ביום 15.7.2013 עוכב הנאשם 1 על ידי כוחות הביטחון בשל חשד כי הרים אבן במהלך התפרעות בסמוך לשער שכם בירושלים (להלן: התקרית). למחרת היום, לאחר ששמע על התקרית מהנאשם 1, הגיע המערער לאזור שער שכם בירושלים, ביחד עם אחרים, כשברשותו סכין, במטרה לדקור אדם יהודי אשר ייקרה בדרכו. המערער יצר קשר עם הנאשמים 1 ו-2 ועם שלושה אנשים נוספים, והשישה נסעו ביחד לירושלים. לאחר שהגיעו לירושלים, התיישבו כולם על מדרגות באזור שער שכם, והמערער הודיע על כוונתו לפגוע במתנחל. הנאשם 1 שכנע את המערער שלא לדקור שוטר או חייל, מחשש שהם יירו בהם. בסמוך לשעה 8:45, הבחינו המערער ויתר הנאשמים בשלושה עוברי אורח בעלי חזות חרדית. המערער ביקש מהנאשם 2 לתצפת ולהתריע מפני הגעת אנשי כוחות הביטחון, ומהנאשם 1 ביקש המערער להצטרף אליו כדי לדקור את אחד היהודים. המערער והנאשם 1 הלכו בעקבות אחד מהאנשים בעלי החזות החרדית, שראו קודם לכן (להלן: המתלונן), והמערער התנפל עליו ודקר אותו מספר פעמים בפלג גופו העליון, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. כשניסה המתלונן להתגונן, הוא נדקר גם באמת ידו. המערער ושני הנאשמים האחרים נמלטו מהמקום, באמצעות מונית שהסיעה אותם לשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (להלן: שכונת עיסאוויה), שם החליף הנאשם 1 את בגדיו. מיד לאחר מכן, הסתפרו המערער והנאשם 1 במספרה, אשר נפתחה לבקשתם ובמיוחד עבורם, כדי להקשות על איתורם וזיהויים. כתוצאה מן התקיפה, נגרמו למתלונן פצעי דקירה בחזהו, במותנו ובאמת ידו, וכן נגרם לו נזק נפשי בעקבות האירוע. 

גזר דינו של בית משפט קמא

6. בפתח גזר הדין, התייחס בית משפט קמא לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער. בתסקיר נאמר, כי המערער הוא יליד 1990, תושב שכונת עיסאוויה, שלפני מעצרו עבד בעבודות מזדמנות. עוד נכתב בתסקיר, כי המערער סיים 9 שנות לימוד, אך אינו יודע קרוא וכתוב. מהתסקיר עולה, כי לחובת המערער עומדות 3 הרשעות קודמות, שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והשתתפות בהתפרעות. ביחס לעבירות אלה, טען המערער כי ביצע אותן "כשהיה ילד" שאינו מבין את משמעות מעשיו. ביחס לעבירות בתיק הנוכחי, מסר המערער כי לא הייתה לו כוונה לפגוע באדם, וציין כי דקר את המתלונן לאחר שהאחרון קילל אותו. שירות המבחן התרשם, כי המערער "ביטא צמצום של מעשיו ורציונליזציה להצדקתם", והעריך כי קיים סיכון גבוה להישנותם. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן להשית על המערער ענישה מוחשית ו"מציבת גבולות".