ע"פ 28118-06-15 משה נ' מדינת ישראל

המערער שבפנינו הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של חבלה חמורה, עבירה על סעיף 333 לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי המערער, ביחד עם אחיו שהיה אז קטין, גרם למתלונן נזקים משמעותיים, לרבות שברים בעצמות הפנים ונזקים נוספים.

בגזר דין ארוך ומפורט הטיל בית משפט קמא על המערער שנה אחת מאסר בפועל לצד ענישה נוספת.

על ענישה זו הוגש הערעור בפנינו.

בישיבה הקודמת שבה התקיים הדיון שמענו בפירוט רב את טיעוניהם של הצדדים ואורכו של הפרוטוקול יצביע על הזמן שהוקדש לשמיעה. לאחר ששמענו סברנו כי יש מקום לקבל תסקיר נוסף ביחס למערער, ויש גם מקום להפנות את המערער פעם נוספת לממונה על עבודות שירות. אמרנו פעם נוספת משום שבית משפט קמא הפנה כבר את המערער בזמנו אל הממונה, אלא שאז הממונה לא סבר כי המערער כשיר לביצוע עבודות שירות.

היום מונח בפנינו תסקיר נוסף ומונחת גם חוו"ד של הממונה. שני המסמכים שבפנינו מצביעים על שינוי של 180 מעלות. התסקיר הוא תסקיר חיובי ואפילו חיובי במיוחד שמצביע, לכאורה לפחות, על חרטה של המערער, הבנה בעוצמת הפגיעה, קבלת אחריות על העבירה שביצע, אמפתיה כלפי המתלונן, הבעת צער וחרטה, כל שניתן לצפות ממי שאכן מכיר בחטאו.

הממונה על עבודות שירות מצא את המערער כשיר לביצוע עבודות שירות והציע מקום עבודה רלוונטי.

כפי שניתן לצפות, הסנגור עותר היום לקבל את הערעור, לקבל את האמור בתסקיר שירות המבחן, ובעקבות זאת לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים אותם יוכל המערער לרצות בדרך של עבודות שירות.

המדינה מתנגדת ועומדת על עמדתה המקורית ולפיה, אין מקום להתערב בענישה. המדינה מצביעה על כך כי השוני שבא לידי ביטוי בתסקיר הוא קרוב לוודאי מכוון מטרה, בא לפתוח את הפתח לקיצור תקופת המאסר ומאומה לא מעבר לכך.

שקלנו והתלבטנו באשר לתוצאה הראויה בתיק זה ובסופו של יום בדעתנו אכן להתערב בענישה ולהעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים, על אלה נשענת החלטתנו: