ע"פ 27415-02-15 אלמן גילילוב נ' מדינת ישראל, ע"פ 42278-02-15 מדינת ישראל נ' אלמן גילילוב

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1. לפנינו ערעור הנאשם (להלן בפסק הדין: "המערער") וערעור המדינה (להלן בפסק הדין: "משיבה") על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט איתן קורנהאוזר) מיום 5.1.2015, בת"פ 42249-09-12.

ערעורו של המערער התייחס, תחילה, גם להכרעת הדין, אך במהלך הדיון בערעור חזרה בה ב"כ המערער מהערעור על הכרעת הדין, והתמקדה בטיעונים לעניין גזר הדין.

ההליכים בבית משפט קמא:

2. בבית משפט קמא הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ונידון ל- 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי.

על פי עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער, חבר המערער לאחר, אשר הציע לו לגנוב משאית מירושלים ולהסיעה למחסום טייבה בתמורה לסך של 1,500 ₪. המערער הסכים להצעת האחר, וביום 13.9.2012, קיבל לידיו מפתחות משאית וגנב אותה מחניון בירושלים. המערער נהג במשאית הגנובה עד פאתי מחסום הכניסה לטייבה, זאת כשלפניו נוהג האחר ברכב "מוביל".

3. לבית-משפט קמא הוגשו תסקירים של שירות המבחן, בהם תוארו נסיבות חייו של המערער, המוכר לשירות המבחן מתיקים קודמים. צויין כי מדובר במערער המעורב בעבירות פליליות, זאת בשל מאפיינים אימפולסיביים, צורך בסיפוק מידי וקשיים בשליטה פנימית. צויין כי נעשה ניסיון להליך טיפולי, אך בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. המלצת שירות המבחן הייתה להימנע מהטלת מאסר בפועל.

4. בגזר דינו קבע בית-משפט קמא את מתחם העונש ההולם בין 9 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר, מאסר מותנה, וכן פסילת רשיון, וגזר עונשו של המערער כמפורט לעיל.

בית-משפט קמא דחה את טענת המערער לגבי ההשלכות שיש לסגירת התיק בעניין "האחר" המוזכר בכתב האישום, וזאת בהיעדר ראיות לנטען לעניין זה.

טענות המערער:

5. טענתו המרכזית של המערער, נוגעת ל"אכיפה בררנית". נטען כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את שותפו של המערער, הינה תוצאה מפלה, הפוגעת באופן משמעותי בתחושת הצדק וההגינות, ומקימה למערער הגנה מן הצדק. נטען שההחלטה שלא להעמיד לדין את השותף הייתה צריכה להביא לביטול כתב האישום נגד המערער או להקלה משמעותית בעונש.