ע"פ 2686/15 אריאל ברק בנטו נ' מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 18.9.2014, ולחילופין על גזר דין מיום 3.3.2015, שניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים נ' זלוצ'ובר; ב' אזולאי; ו-י' רז-לוי), בתפ"ח 10064-03-12. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ניסיון לביצוע מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב), בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ומעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין.

           בעקבות הרשעתו בדין, הושתו על המערער העונשים הבאים: 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 22.2.2012 ועד ליום 18.4.2012; ו-24 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור המערער עבירת מין מסוג פשע. כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים בסך 40,000 ₪ למתלוננת.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

2. על-פי כתב האישום שהוגש נגד המערער, ו' הינה קטינה, ילידת שנת 2002 (להלן: המתלוננת), והיא חברה של א', בתו הקטינה של המערער. במהלך חודש אוקטובר 2011 או בסמוך לכך, בשעות היום, הגיעה המתלוננת לביתו של המערער בבאר שבע, על מנת לשחק עם בתו. המערער הציע למתלוננת להיכנס אל הבית, ושיקר לה בכך שאמר כי בתו נמצאת בחדר. המתלוננת נכנסה אל החדר, ומשהבחינה כי חברתה אינה נמצאת במקום, וכאשר המערער אמר לה כי בתו הלכה לחנות, ביקשה המתלוננת לשוב לביתה. המערער ביקש מהמתלוננת שלא תלך, והוסיף כי הוא רוצה לומר לה משהו, ובשלב זה לקח המערער מידה של המתלוננת את מכשיר הטלפון הנייד שלה, וסגר את דלת החדר. נטען בכתב האישום, כי המערער אמר למתלוננת שאם הוא יעשה לה מה שהוא רוצה, כפי שהוא עושה עם אישה אחרת בדימונה, היא תהיה בהריון ויהיה לה תינוק, והוסיף שלא תספר להוריה אם יעשה לה כן. המערער אחז במתלוננת, השכיב אותה על המיטה בחדר, וכיסה את עיניה, תחילה באמצעות כרית, ובהמשך באמצעות ידו. המערער פשט את בגדיו, והסיר את החצאית והתחתונים שלבשה המתלוננת, נישק אותה בצווארה, ואמר לה כי הוא אוהב אותה. המערער נשכב לצד המתלוננת במיטה, כאשר הוא ממשיך לכסות את עיניה, ונישק אותה בפניה ובצווארה. או אז, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, תוך שהוא חוזר ואומר לה כי הוא אוהב אותה. המתלוננת צעקה כי כואב לה, והמערער אמר לה: "זה כלום, זה לא כואב", והמשיך לנסות, פעם אחר פעם, להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. משלא הצליח לעשות כן, אמר המערער למתלוננת כי יש לה "חור קטן". לאחר מכן, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, וכשלא עלה בידו לעשות אף זאת, מרח המערער חומר נוזלי כלשהו על אצבעו, והחדיר את האצבע לאיבר מינה של המתלוננת. תוך כדי מעשיו אלו של המערער, המתלוננת בכתה וניסתה להתנגד, היא דחפה ואף הכתה אותו, אך המערער המשיך בשלו, ואמר למתלוננת כי אם היא תספר להוריה על מעשיו, הם לא יאמינו לה. בשלב כלשהו, כך על-פי כתב האישום, הצליחה המתלוננת לקום מהמיטה, לבשה את תחתוניה וחצאיתה, ועזבה את ביתו של המערער.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

3. ביום 18.9.2014, הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. להלן יפורטו עיקרי הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, אשר על בסיסן הורשע המערער.

גרסתה של המתלוננת

4. המתלוננת, שהייתה כבת 9.5 שנים במועד ביצוע העבירות הנטענות, נחקרה, ביום 15.2.2012, על ידי חוקרת ילדים, גב' ג'ולייט קייט (להלן: חוקרת הילדים או החוקרת). חוקרת הילדים אסרה את העדתה של המתלוננת בבית המשפט, מכוח סמכותה לפי סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן: חוק הגנת ילדים), ולפיכך שימשו דו"ח חקירתה של המתלוננת ועדותה של החוקרת בבית המשפט, כראיה המרכזית מטעם התביעה.

           בעדותה בפני חוקרת הילדים, מסרה המתלוננת כי היא חששה שאמהּ לא תאהב אותה, אם תגלה לה את שארע לה, אך טוב שעשתה זאת, מכיוון שכעת היא יודעת שהיא איננה בהריון. המתלוננת סיפרה, כי באחת הפעמים, בהן הלכה לבית של חברתה, אביה של אותה חברה אמר לה כי בתו נמצאת בחדר, והציע להראות לה היכן. כאשר הבחינה המתלוננת כי חברתה אינה בחדר, היא שאלה את המערער מדוע בתו לא שם, והלה השיב שהיא נמצאת בחנות עם דוד שלה. המתלוננת רצתה ללכת, אך המערער אמר לה שלא תלך, וסגר את הדלת באמצעות מפתח. לדברי המתלוננת, היא בכתה וצעקה, ובשלב זה המערער לקח לה את מכשיר הפלאפון, כדי שלא תוכל להתקשר להוריה. המערער אמר למתלוננת, כי הוא יעשה איתה מה שהוא עושה עם אישה מדימונה, ושלא תספר להוריה על כך, וכי אם היא תעשה כרצונו, היא תהיה בהריון ויהיה לה תינוק. המתלוננת רצתה לברוח מהמקום, אך המערער החזיק אותה, וסגר את עיניה, תחילה עם כרית, ולאחר מכן באמצעות ידו, כדי שלא תראה מה שהוא עושה לה. או אז, נישק המערער את המתלוננת בצווארה, ואמר לה שהוא אוהב אותה, והמתלוננת אמרה לו בתגובה כי היא רוצה ללכת, כי היא לא רוצה שהוא יעשה לה את זה, והוסיפה כי היא אינה אוהבת אותו. המתלוננת ציינה, כי המערער אמר לה בהמשך, "עכשיו אני אוריד כל מה שיש לי", ולאחר מכן אמר "אני מוריד ומתחיל". המערער הרים את המתלוננת ושם אותה על המיטה, והסיר את חצאיתה ותחתוניה, אך היא הרימה אותם בחזרה. לדברי המתלוננת, היא בכתה וחששה שתהיה בהריון כתוצאה ממעשיו של המערער, ואף אמרה לחוקרת כי "עד עכשיו" היא חוששת מכך. המתלוננת סיפרה, כי הרגישה שמשהו רוצה להיכנס בתוך הטוסיק שלה, והמערער אמר שזה לא נכנס משום שיש לה "חור קטן", ותיארה בבכי כי הוא ניסה להיכנס "בתוך מה שיש עוד", כשהכוונה לאיבר מינה. המתלוננת כתבה ברוסית את המילה "פיסיה", שמשמעותה "איבר מין", וציינה ביחס לכך כי הרגישה "שמשהו קורה כזה גדול ו... שמן", ו"גם בחור כמעט, הוא רצה להכניס את זה ואמר שהוא לא מצליח". כשהתבקשה המתלוננת לתאר את תנוחת גופו של המערער בזמן ביצוע מעשיו, היא הצביעה בין רגליה ואמרה כי הרגישה שהוא היה שם, ולגבי תנוחתה שלה, אמרה המתלוננת "אני הייתי ככה יושבת... לא, לא יושבת הייתי כמו... הייתי ככה כמו בלילה שישנים ככה הייתי" (תוך שהדגימה זאת). לאחר מכן, ניסה המערער להכניס אצבע לאיבר מינה של המתלוננת, ואמר לה "שהוא גם קצת לא מצליח וכמעט מצליח", והפסיק כשהיא צעקה. לאחר מכן המשיך המערער במעשיו, ושאל אותה "למה את צועקת? זה לא כואב בכלל". בשלב זה, חדל המערער ממעשיו, ושם שמפו על אצבעו, "כדי להיכנס יותר", והמתלוננת הרגישה שהאצבע נכנסה קצת, אך לא עד הסוף.