ע"פ 26671-09-15 עמותת נשמת אהרן ויעקב נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על החלטות בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים (כב' השופט פ' שטרק) בתיק ב"ש 646/15 מיום 4.3.15 (להלן: "ההחלטה הראשונה") ומיום 9.8.15 (להלן: "ההחלטה השנייה"). בגדרן דחה בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 1.1.15 כנגד חלק ממבנה שבבעלות המערערת.

2.כנגד ההחלטה הראשונה הוגש לבית משפט זה ערעור בתיק ע"פ 34295-04-15 שנשמע ביום 31.5.15 בפני כב' השופט הבכיר צ' סגל. בדיון העיר בית המשפט הערות שונות לגבי האמור בסעיף 4 להחלטה הראשונה לפיו "במקרה דנן מדובר במספר לא מעט של אי דיוקים בתצהירי המצהירים המהווים יסוד למתן הצו..." והתייחסות ב"כ הצדדים לאותה אמירה. בעקבות אותן הערות, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיבהיר, לאחר שישמע את טענות הצדדים את האמור באותה פסקה, תוך שמירת כל טענות הצדדים. בית המשפט המחוזי הוסיף בעקבות ההסכמה כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא וב"כ הצדדים יוכלו להשמיע את טיעוניהם בנדון (בין השאר בזהות שבין ת/3 למ/1, אם בכלל) (הכוונה לשני תשריטים המתייחסים לאותו מבנה והוצאו על ידי המשיב במועדים שונים – מ.ה.). בית המשפט קמא יהיה חופשי במתן החלטתו, הכל לפי מיטב הבנתו וחוכמתו. עוד נקבע בהחלטה, כי לכל אחד מהצדדים שמורה הזכות לשוב לבית משפט של ערעור, הכל בהתאם להחלטתו של בית משפט קמא.

3.לאחר שקיים דיון נוסף בבקשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קיבל בית המשפט קמא את החלטתו השנייה שבה שב ודחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. עקב כך, הגישה המערערת את ערעורה בתיק זה.

החלטות בית המשפט קמא, מושא הערעור

ההחלטה הראשונה

4.בהחלטה הראשונה סוקר בית המשפט קמא את פרטי צו ההריסה המנהלי מיום 11.1.15 ומציין כי בבניין נשוא הצו קיים היתר בניה, אולם נבנתה קומה נוספת מעל גג קומה ה' וגג מקונסטרוקציית פלדה בשטח של כ-300 מ"ר בחריגה מן ההיתר. צו ההריסה הינו "בנוגע לקומה 7" כמצויין בתשריט, והמבנה משמש ישיבה חרדית המנוהלת על ידי העמותה המערערת.

5.בית המשפט סקר בתמצית את טענות המערערת ובהן הטענה שהצו אינו עומד בדרישות הוראותיו וסעיפיו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"); המידע התכנוני שנמסר למשיב לקוי, שכן לא נאמר בו דבר על היתר הבנייה שניתן לבניית תוספת לבניין; לא הובאה לידיעת המשיב כי בניית הקומה במבנה הינה סטייה מן ההיתר וכי העבודות הן חריגה מההיתר, שעה שהצו הוצא לבניית עבודה ללא היתר ולא לבנייה החורגת מהיתר, מבלי לפרט את העבודות שבוצעו בסטייה. עובדה זו מלמדת, כנטען, שהמשיב לא היה בקיא בעובדות; הבנייה, נשוא הצו, הסתיימה למעלה מחודש לפני הוצאת צו ההריסה המנהלי ולכן מדובר בעובדה מוגמרת; התמונות שהוצגו הן מגמתיות; הדרישה לתצהיר מהנדס, הינה דרישה מהותית ואין המדובר בעניין טכני ולכן הצו פגום מיסודו.

6.מנגד, הובאו בתמצית טענות המשיב, לפיהן המבנה נבנה מחומרים קלים בהיקף בנייה גדול בשטח כולל של כ-300 מ"ר ללא היתר כדין; צו ההריסה נחתם בשלבי הבנייה ובטרם האכלוס; לא היתה מחלוקת של ממש שהמבנה נבנה ללא היתר בניה ולא הוצגה ראיה אחרת; עדות המפקח אמינה ולא נסתרה על ידי המערערת; מצבו הפיזי של הנכס אושר על ידי נציג המערערת שאישר את עדותו של מפקח הבניה מביקורו במקום; מעדות המפקח עולה כי במועד הביקור הנכס לא היה מאוכלס ולא היה בו איש והוא לא היה ראוי למגורים; יש לדחות את הטענות בנוגע לעדות המהנדסת משום שאין תועלת בחקירתה לאור העובדה שהיא לא ביקרה בשטח ותצהירה מבוסס על נתונים שהובאו בפניה על ידי המפקח.