ע"פ 26341-05-14 א.פ נ' מ"י

ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.ערעור זה מופנה כנגד הרשעת המערער בביצוע עבירות של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי והחזקת כלים המיועדים לשימוש בסמים מסוכנים.

המערער ואחיו ד.פ (להלן:  "האח") עוכבו ביום 02/01/12 בשעה 21:27, במקלט המצוי בבית בו מתגורר האח. על שולחן לידו ישבו השניים, היה מונח סם מסוכן מסוג חשיש מחולק ל-2 חתיכות, ועל הרצפה נמצאה כמות קטנה נוספת של סם מסוג חשיש בתפזורת, מונחת על נייר (חתיכה אחת במשקל 0.2453 גרם; השנייה במשקל 0.9001 גרם; והשלישית במשקל של 3.1741 גרם). על הרצפה היה מונח גם כלי המשמש לצריכת סמים והמכונה "באנג". יצוין, כי כבר מתחילה טען האח שהסם שנתפס הוא שלו, בעוד המערער הכחיש כל קשר לסם.

בגין עובדות אלה הוגש כנגד המערער ואחיו כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי והחזקת כלים המיועדים לשימוש עצמי בסמים מסוכנים. האח ערך הסדר טיעון עם המאשימה בעקבותיו הודה בכתב אישום מתוקן (כשמכתב האישום המקורי נמחקו הסעיפים שעניינם החזקת כלים לשימוש עצמי); הדיונים בין האח לבין המערער הופרדו, והאח הורשע ונדון (אף זאת בהתאם להסדר הטיעון) להארכת המאסר המותנה של 5 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו; להפעלת פסילה מותנית של 8 חודשים; לפסילה על תנאי של 5 חודשים; לתשלום קנס של 500 ₪; ולחתימה על התחייבות.

המערער כפר בעובדות כתב האישום אך הורשע לאחר שמיעת הראיות בתיק, ונדון ל"חידוש" (כך כתוב בגזר-הדין) מאסר מותנה של 3 חודשים לתקופה של שנתיים; להארכת מאסר מותנה של 3 חודשים, מתיק אחר, אף זאת לשנתיים נוספות; לפיקוח שירות המבחן למשך שנה; לביצוע 140 שעות שירות לתועלת הציבור; ולחילוט שתי התחייבויות עליהן חתם בשני תיקים שונים – התחייבות אחת על סך של 20,000 ₪ והשנייה על סך 4,000 ₪.

על הכרעת הדין המרשיעה הוגש הערעור שבפנינו.

2.למעשה, מרבית עובדות האירוע לא היו במחלוקת – לא בבימ"ש השלום ולא בפנינו, כשהמחלוקת הייתה בעיקר בנוגע לגרסת ההגנה של המערער, ולפיה, הגם שהיה במקלט בעת כניסתם של השוטרים למקום; והגם שנמצאו במקום הסמים והכלים לשימוש בהם כמפורט בכתב האישום, לא היה לו כל קשר אליהם.

בבימ"ש קמא העידו שוטרי הסיור עומרי שקד וירון דיין, שהגיעו אל המקלט המדובר בעקבות דיווח של רכז המודיעין ולפיו משתמשים בסמים במקום. כשהגיעו למקלט, מצאו שם את שני האחים ישובים ליד שולחן קטן (שהיה ביניהם), כשעליו שתי חתיכות חשיש, שנתפסו על ידי דיין. על הרצפה היה נייר ועליו חשיש בתפזורת בכמות קטנה וכן "באנג" (כלי לשימוש בחשיש) מאולתר מבקבוק, אותם תפס שקד. השוטרים הודיעו לאחים שהם מעוכבים והביאו אותם לתחנה.

האח טען שהסם שלו (לפי זכרונו של שקד האח הודה בכך בתחנה ואילו לפי זכרונו של דיין הדברים נאמרו עוד במקלט אך גם בתחנה), וזו הייתה גרסתו גם בחקירתו ("מה שנתפס במקלט זה שלי לא של אחי א.פי שרק היה איתי במקלט. הוא בדיוק בא שאני ישבתי במקלט. אני רציתי לעשן סמים לבד...").

גם המערער טען, ש"החומר לא שלי" (ר' דו"ח העיכוב שנרשם בעניינו על ידי שקד), והוא חזר על הגרסה גם בחקירתו, כשטען ש"הסמים שנתפסו שייכים לאחי האח. אני באתי רק לקחת ממנו כסף של העבודה. אני עובד אצלו. אני ישבתי אתו רק דקה, ואז השוטרים באו. הסמים לא שייכים לי". הוא טען עוד, כי אינו מעשן סמים, אם כי בעבר השתמש בסמים, ולאחר שהשתחרר מבית הסוהר, לפני כ-3 שנים, הפסיק; וכי כשהגיע ראה רק את ה"קססה", שהייתה על השולחן ובה חשיש, ואת ה"באנג". כשנשאל אם נגע בבאנג או בנייר בו נתפס הסם (אותה כינה המערער, כאמור, "קססה"), השיב בחיוב ואמר: "כי אני נתתי לאחי אתמול את הבקבוק של מי עדן ואני לא ידעתי שהוא יעשה ממנה באנג, וגם את הנייר שהוא הכין קססה אני הבאתי לו אתמול, זה נייר של פרסומת של חנות, ולא ידעתי שהוא יכין מזה קססה, כך שבטוח שיש טביעות אצבע שלי על הבאנג הזה ועל הנייר". בביהמ"ש חזר המערער, בגדול, על גרסה זו וטען, כי "אני הגעתי למקלט כדי לקחת כסף מאחי, אני עבדתי אתו בשיפוצים. אחי הוא שיפוצניק. אני התקשרתי אליו ואז אחי אמר לי שהוא במקלט, באתי לקחת את הכסף, מה שמגיע לי משכורת. הייתי בדיוק 3, 4, 5 דקות, לא זוכר כמה זמן... הייתי שם בין דקה ל-5 דקות גג. שנייה, איך שהתיישבתי, ישר השוטרים הגיעו". בחקירתו הנגדית סתר המערער עצמו כשתחילה טען, בתשובה לשאלה אם דיבר עם אחיו על הסמים שהיו על השולחן, כי "כלום, אני אמרתי לו איפה הכסף" (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 10), ואילו מאוחר יותר, בחקירה החוזרת, העיד: "לשאלתך למה כאשר הגעתי לשולחן וישבתי אתו וראיתי את הסם לא קמתי והלכתי אני משיב שראיתי את הסם שאלתי מה זה... לא חשוב הסם, היה חשוב לי לקבל את הכסף ולשלם לעו"ד שמטפל לי במשרד הפנים (כדי להכין אישור כניסה לרעייתו – ר.י.כ.)" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 6 – 12). כשנשאל אם במשטרה חשש שימצאו טביעות אצבע שלו על הבאנג ועל הנייר בו היו סמים, השיב בשלילה: "לא, אני אמרתי את האמת" (עמ' 19 שורה 1), הגם שלא זכר אילו וכמה בקבוקים הביא לאחיו; כפר בכך שאמר במשטרה שימצאו טביעות אצבע שלו על הבאנג וטען שאלה בוודאי יימצאו על הבקבוקים שהביא לאחיו (כאמור, בסתירה לדברים מפורשים שנאמרו באמרה); חזר וטען שלא ידע שאחיו ישתמש בבקבוק שהביא לו כבאנג, אך גם טען "חשבתי שהוא משתמש מכל הבקבוקים האלה, אחד בקבוק לבאנג, אז בטח שיהיה הט.א. שלי, זה ההיגיון" (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 10 – 11); וגם לא ידע לומר, איזה הוא הנייר שהביא לאחיו כפרסומת ערב לפני תפיסתם במקלט, וטען: "אני לא זוכר, אני הבאתי לו כמה ניירות של פרסומות, אולי פרסומת של שיפוצים או משהו כזה... אולי פרסומת של שיפוצים, פרסומת של עבודות, אני לא זוכר" (עמ' 19 שורות 13 – 16), למרות שבחקירתו טען שהביא לו נייר פרסומת של חנות. הסנגור העיר לפרוטוקול, ועל כך התרעמה התובעת, ובצדק, כי "זה נייר של ויקטור" (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 21).