ע"פ 26076-03-16 ועדה מקומית הראל נ' ג'בר

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט י' מינטקביץ') מיום 26.1.16, בתו"ב 32484-08-13, שבו גזר על המשיב ועל אשתו שנאשמה עמו באותו כתב אישום קנס בסך 160,000 ₪ או שנה וחצי מאסר תמורתו וכן חתימה על התחייבות בסך 140,000 ₪ להימנע מעבירה על חוק התכנון והבניה למשך שלוש שנים. בנוסף, הורה בית המשפט על הריסת הבית מושא כתב האישום ואיסור השימוש בו או את התאמתו למצב התכנוני עד ליום 1.8.16. בגדרי גזר הדין לא קיבל בית המשפט את עתירת המערערת לקבוע כי במעשיו של המשיב, שבעת מתן גזר הדין כיהן כראש המועצה המקומית בכפר אבו גוש, נפל קלון וערעורה של המערערת מצומצם לנקודה זו.

הרקע וגזר הדין קמא:

2.נגד המשיב ואשתו, הנאשמת 2 בכתב האישום, הוגש ביום 15.1.13 כתב אישום (להלן – כתב האישום הראשון), לפיו בנו תוספת בניה ללא היתר בקומה התחתונה במקרקעין הידועים כגוש 29526, חלקה 61, מגרש ב' בכפר אבו גוש, בגודל 56 מ"ר. במסגרת זו, יוחסה להם הסבת מקום המיועד לחניה בקומה התחתונה למגורים, בגודל 67 מ"ר, כשחלק מעבודות אלה נעשות על גבי שטח שעל פי התכנית התקפה נועד להיות דרך מאושרת ובסטייה מהתכנית החלה; בניית קומה נוספת למגורים, מעל הקומה התחתונה, בגודל של כ-123 מ"ר, סך שטח עבירות הבניה – 246 מ"ר. כמו כן, הואשם המשיב בכך שחרף צו מנהלי להפסקת העבודות שניתן נגדו ביום 16.10.12, נמצא כי הוא ממשיך בביצוע עבודות הבניה. אשתו של המשיב לא הואשמה בהפרת הצו מפני שלא נמצאו ראיות לכך שידעה על קיומו. עקב כך, הואשמו המשיב ואשתו בעבירות של עבודות הטעונות היתר, ללא היתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק) וכן בביצוע עבודות בסטייה מתכנית בניגוד לסעיפים 145 ו-204(ב) לחוק. כמו כן, הואשם המשיב לבדו באי קיום צו הפסקת עבודה מנהלי, עבירה לפי סעיף 273 לחוק.

3.בהמשך, הוגש נגד המשיב ואשתו כתב אישום נוסף ביום 20.8.13 (להלן – כתב האישום הנוסף), שבו הואשמו בביצוע עבודות בניה ללא היתר, הכוללות בנית מרפסת מקורה בשטח 39.85 מ"ר, פרגולת עץ בשטח 18 מ"ר, פרגולת עץ בשטח 46 מ"ר, מרפסת מקורה נוספת בשטח 39.85 מ"ר, שתי תוספות מבנה למגורים למבנה קיים, בגודל 175.8 מ"ר כל אחת, מרפסת פתוחה בגודל 110 מ"ר. סך שטח העבירות בכתב האישום הנוסף – 430 מ"ר. בהתאם, הואשמו המשיב ואשתו בביצוע עבודות בסטייה מהיתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(ב) לחוק, ביצוע עבודות הטעונות היתר, ללא היתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) לחוק, ושימוש במקרקעין בסטייה מהיתר, בניגוד לסעיפים 145 ו-204(ב) לחוק.

4.ביום 11.5.14 הוגש כתב אישום מתוקן נגד המשיב ואשתו, שבו אוחדו האישומים משני כתבי האישום לכתב אישום אחד (להלן – כתב האישום המתוקן).

5.תחילה, כפרו המשיב ואשתו באשמה. בהמשך, הודו בביצוע העבירות, למעט בעבירת הפרת צו הפסקת העבודה המנהלי, אך לאחר קיומם של שני דיוני הוכחות הודו בכל העבירות שיוחסו להם וביום 26.1.16 הרשיע אותם בית המשפט קמא בכל אותן עבירות וגזר עליהם את העונשים המפורטים בפתיח.

ההתייחסות בגזר הדין קמא לסוגיית הקלון

6.בדחותו את עתירת המערערת לקבוע כי במעשי המשיב דבק קלון, ציין בית המשפט כי העבירות בהן הורשע אינן ממין העבירות אשר מלמדות על העדר מצפון או מוסר או על פגם ערכי היורד לשורשו של אדם. על פי קביעתו, מטרתם של הנאשמים הייתה להגדיל את שטח ביתם שלא כדין, אך הם ביצעו את העבירה בשטח שבבעלותם, ללא חריגה לשטח ציבורי או לשטחו של אדם אחר. הפגיעה הנגרמת מן העבירות היא בערכים הכלליים של התאמת הבניה הפרטית לתכניות המקומיות ולמתאר הסביבתי ואף המערערת עצמה אינה טוענת כי ביצוע העבירות לכשעצמן היה כרוך בקלון. עוד ציין, כי החומרה היתרה במעשיו של המשיב נוגעת להפרת צו הפסקת העבודה המנהלי. בעניין זה דחה בית המשפט את ההשוואה שביקשה המערערת לערוך בין ענייננו לבין בג"צ 6614/13 חמוד נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (14.10.13) (להלן – עניין חמוד). הוא ציין, כי עובדותיו של אותו עניין חמורות במידה ניכרת מהמקרה שלפניו, שכן שם דובר על מי שהורשע במספר עבירות של הפרת צווים שיפוטיים, חלקם בעת שהיה תלוי מעליו מאסר מותנה, ואף נדון למאסר בגין הרשעותיו.

7.בית המשפט הפנה לכך, שהמקור הנורמטיבי לדיון בשאלה האם במעשי המשיב נפל קלון הינו חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן – חוק הבחירה). סעיף 20(א) לחוק האמור קובע, כי במידה וגזר בית המשפט את דינו של ראש רשות מקומית בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה הייתה בזמן שכיהן כראש הרשות ובין אם לפני שהחל לכהן בתפקיד זה, יקבע בית המשפט בגזר הדין אם יש בעבירה שעבר משום קלון. סעיף קטן (ד) של סעיף 20 קובע כי בעקבות קביעה של קלון יושעה ראש הרשות מכהונתו עד למתן פסק דין סופי בעניינו וסעיף קטן (ה) קובע, כי כהונתו תפקע מיום שפסק הדין הקובע כי יש בעבירה משום קלון הופך לסופי. בית המשפט ציין כי קביעת הקלון מחייבת בחינה ערכית-מוסרית של מעשי המשיב והכרעה האם הם מלמדים על פגם כה יסודי באופיו עד כי לא ניתן לאפשר לו לשמש כפרנס על הציבור. מן הזווית האחרת עליו לקבוע, האם מעשיו של המשיבים הם כה חמורים, עד כי אמון הציבור ברשות ייפגע אם ימשיך המשיב לעמוד בראשה, למרות הרשעתו בעבירות ועל כן יש להעבירו מתפקידו לאלתר, חרף העובדה שציבור הבוחרים בחר בו לתפקידו. בהתייחסו לעובדה שהמשיב שימש בתפקיד ציבורי בעת ביצוע העבירות, ציין בית המשפט כי אכן יש לצפות ממי שנושא בתפקיד כזה שיקפיד על ציות לחוק. יחד עם זאת, בעת ביצוען של העבירות הוא שימש כמנהל מחלקת החינוך במועצה, שאינה קשורה לאכיפת דיני התכנון והבניה ועל כן אין בתפקיד אותו מילא אז כדי לשוות חומרת יתר למעשיו. בסיכום ציין, כי חרף החומרה של העבירות בהן נכשל המשיב, אין הן מעידות על פגם ערכי-מוסרי כה עמוק המצדיק את הרחקתו המידית מהחיים הציבוריים ויש להותיר בעניין זה את ההחלטה בדבר התאמתו לשמש כראש מועצה, חרף מעשיו, בידי ציבור הבוחרים.