ע"פ 25975-02-16 א.ס. חליל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת מ' כפיר) בת"פ 52404-12-13 מיום 30.12.15, לפיו הורשעו המערערים 1 ו-2 לאחר ניהול הוכחות, בניהול תחנת מעבר ללא רישיון, ללא תשתיות נדרשות על פי דין; פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה; גרימת זיהום אויר בלתי סביר הגורם ריח בלתי סביר ואי נקיטה באמצעים יעילים ומתאימים לכיבוי בעירה. המערער 2 הורשע בנוסף בעבירה של הפרת אחריות נושאי משרה לפי חוק שמירת הניקיון ולפי חוק אויר נקי. המערער 3 הורשע בגרימת זיהום אויר בלתי סביר הגורם לריח בלתי סביר.

2. רקע הרשעתם של המערערים הינו הפעלתו משך שנתיים של אתר פסולת ותחנת מעבר במקרקעין שבבעלות המערערים 1 ו-2 וזאת ללא תשתיות הנדרשות בחוק וללא רישיון עסק. בהכרעת הדין פורטו המקרים הפרטניים בהם במהלך השנתיים האמורות נצפתה השלכת פסולת בניין באתר, שברי בטון וגושי בלוקים, חול וקרשים. כמו כן עולה כי באתר האמור יש ערימות של פסולת בניין על הקרקע. כן הורשעו המערערים בגין אירוע מיום 12.2.2013 עת התרחשה בתחנת המעבר בעירת פסולת, שכתוצאה ממנה נפלט עשן שזיהם את האוויר. בעניין זה הורשע המערער 3 לגביו נקבע, כי אף ליבה את האש בהשלכת עצים למדורה שבערה.

3. בית המשפט קמא גזר על המערער 2, ארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של הפעלת תחנת מעבר ללא רישיון למשך 3 שנים, קנס בסך של 180,000 ₪ , הפעלת התחייבות בסך 500,000 ₪ (עליה חתם הנאשם בת"פ 5841/07), וחתימה על התחייבות בסך 250,000 ₪ שלא לעבור עבירה של הפעלת תחנת מעבר ללא רישיון במשך 3 שנים מהיום.

על המערערת 1 נגזר קנס בסך 180,000 ₪ ועל המערער 3 הושת קנס בסך 7,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 15,000 ₪ למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה מהעבירות בהן הורשע.

4. הערעור הוגש במקורו הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש. בדיון שנערך לפנינו ולאחר ששמענו את השלמת טיעוניו של ב"כ המערערים בע"פ, הודיעו המערערים כי חוזרים הם מערעורם על הכרעת הדין וממקדים טיעוניהם אך בגזר הדין.

5. תמצית טיעוני ב”כ המערערים היא כי לא היה מקום להטיל על המערער 2 קנס ובנוסף להפעיל את ההתחייבות שנחתמה על ידו, והדבר נעשה "ללא בסיס עובדתי או משפטי". לעניין זה טוען המערער 2, כי הקנס שהושת על החברה – המערערת 1, נופל אף הוא על כתפיו ועל כן מדובר למעשה בעונש כספי חמור של 680,000 ₪ וביחד עם המערערת 1 – 860,000 ₪, עונש שאינו הולם את העבירות שבוצעו על ידו. כן טוען הוא לנסיבות אישיות המצדיקות הקלה בעונשו, בהיותו אחראי לפרנסת המשפחה הרחבה.

6.המדינה עותרת לדחיית הערעור. תמצית טיעוניה היא, שיש להבחין בין האישיות הנפרדת של החברה והמערער 2, שאינם גוף אחד. כן טוענת המדינה שהיקף הקנס שהושת על המערער 2 מוצדק, זאת נוכח עבירה קודמת שביצע וגזר דין חמור בעניינו אשר לא הרתיעוהו. המדובר בעבריין רצידיבסט אשר יש אינטרס ציבורי להשית עליו ענישה כלכלית המצויה היא לכשעצמה בתוך מתחם הענישה המקובל. לעניין זה מפנה ב"כ המדינה לפסיקה התומכת בעמדתו.

7. אחר שעיינו בהודעת הערער על נספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו מקום להתערבותנו.

8.מדיניות הענישה במקרים של פגיעה בסביבה היא מדיניות של החמרה והטלת קנסות גבוהים לצורך הצבת גבולות לשם הרתעה, משהמדובר בעבירות שנסיבותיהן נפוצות למדי, קלות לביצוע ובעלות קושי לאיתור המבצעים, וכן נוכח ההיבט הכלכלי המובהק הכרוך בהן, הכל תוך פגיעה ממשית בערך המוגן של שמירה על איכות הסביבה.