ע"פ 25803-06-13 יוסף נ' מדינת ישראל

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; פ' 1011/10), במסגרתו הורשע המערער בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים), ונגזרו עליו קנס בסך 20,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות בסך 116,800 ₪ להימנע מעבירה לפי חוק עובדים זרים למשך שלוש שנים. הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

התשתית העובדתית

2.המערער הינו קבלן שיפוצים, וביום 11.1.05 חתם על הסכם עם עמותת "מנחת יהודה" (להלן: העמותה), לבניית תוספת קומה מעל גן ילדים בפתח תקווה המנוהל על ידי העמותה (להלן: האתר). ביום 17.2.05, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים ושוטר באתר, נמצא בו עובד פלסטיני אשר עסק בעבודות טפסנות וברזלנות (להלן: העובד), והסתבר כי אין לו היתר עבודה בישראל. המערער עצמו שהה אף הוא באתר במועד הביקורת, ולאחר שהתבקש להזדהות - נמלט מהמקום.

3.בגין האירוע לעיל הוטל בשלב ראשון קנס על העמותה, וזו הגישה (באמצעות המערער) בקשה להישפט; לאור זאת, הוגש נגד העמותה כתב אישום (תיק פ' 1054/08). לדיון הראשון שהתקיים באותו הליך התייצב המערער והודיע כי הוא נוטל אחריות על העסקת העובד; בהתאם לכך נמחק כתב האישום כנגד העמותה, בוצעה השלמת חקירה ונשלחה למערער עצמו הודעת קנס. בשלב זה הודיע המערער כי הוא מבקש להישפט, ולפיכך הוגש נגדו כתב האישום מושא ההליך שבפנינו.

4.בבית הדין האזורי העידו מטעם המאשימה שני מפקחים ממשרד התמ"ת וכן שוטר משטרת ההגירה. לפי עדויותיהם, במועד הביקורת נצפו על ידם באתר שני עובדים שביצעו עבודות טפסנות וברזלנות - אחד מהם הזדהה כעובד פלסטיני והציג היתר עבודה בלתי רלוונטי (מוגבל ליישובים מסוימים ואצל מעסיק אחר), והשני סירב למסור תעודת זהות ונמלט מהמקום. עוד הוגשו מטעם המאשימה הסכם ההתקשרות בין המערער לעמותה, לפיו המערער נטל על עצמו את ביצוע עבודות השלד והטיח באתר; חשבוניות רלוונטיות; והודעתו של המערער כפי שנגבתה על ידי מפקח משרד התמ"ת ביום 19.5.08. בהודעה האמורה אישר המערער כי הנו קבלן שיפוצים; כי ביצע באתר את עבודות השלד והטיח בהתאם להסכם בינו לבין העמותה; כי היה באתר במועד הביקורת ואינו זוכר מדוע ברח; וכי העובד אכן סייע לו אותו יום בביצוע העבודה, לאחר שהושאל לו ללא תשלום על ידי מנהל עבודה מאתר סמוך. את שמו של מנהל העבודה לא חשף המערער בהודעתו, על אף שנשאל על כך במפורש.

כן הוגשה לתיק בית הדין תעודת עובד ציבור חתומה על ידי רע"ן תעסוקה במינהל האזרחי, לפיה לעובד לא היה רישיון עבודה בתוקף בישראל במועד הביקורת. המערער לא חקר בחקירה נגדית אף אחד מעדי המאשימה, ואף לא זימן עדים מטעמו. בעדותו בבית הדין אישר כי ביצע עבודות באתר, אך טען כי נאמר לו כי התיק נגדו סגור וככל שהיה יודע בזמן אמת שלא כך הדבר - היה דואג לסגירתו בעזרת קשריו.

פסק הדין של בית הדין האזורי

5.בית הדין האזורי הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו. בהכרעת הדין קבע כי המאשימה "הוכיחה כי הנאשם עסק בעבודות בנייה באתר וכי העובד הזר עבד באותו אתר. כן הוכח כי לעובד הזר לא היה במועד העבירה, 17.2.05 היתר לעבוד אצל הנאשם".

בית הדין הסתמך על החזקה העובדתית שנקבעה בפסיקה לפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהוא מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר כבעלים או קבלן - ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד ומעביד בין השניים, אלא אם יוכח אחרת. המערער לא סתר את החזקה האמורה, והסתפק בטענה בעלמא לפיה מדובר בעובד שהושאל לו מאתר עבודה סמוך. בית הדין הדגיש כי לא די בטענה סתמית שלא הוכחה ולכן לא הוטל ספק סביר בראיות המאשימה.

6.בגזרו את הדין, בית הדין האזורי התייחס לכך שמדובר ב"עבירה חמורה המחייבת ענישה מרתיעה", ולפיכך אין להטיל בגינה קנס סמלי או נמוך, למעט בהתקיים טעמים מיוחדים. כמו כן התייחס לכך שהמערער ביקש להישפט ואין להקנות לו יתרון על פני מי ששילם את הקנס המנהלי. עוד ציין בית הדין לחומרה את עברו הפלילי של המערער (עבירה נוספת בה הורשע בשנת 2005), את העובדה שהעובד הועסק במשלח ידו של המערער, ואת היות העובד תושב הרשות הפלסטינית – "אשר יש חשש כי הוא מהווה גם איום בטחוני". לקולא, שקל בית הדין את חלוף הזמן בין מועד ביצוע העבירה למועד הגשת כתב האישום - כחמש שנים - וכן את מצבו הכלכלי הקשה של המערער כפי שעלה מעדותו ומעדות אחיו בשלב הטיעונים לעונש.