ע"פ 2524/15 איוון שפרנוביץ נ' מדינת ישראל ואח'

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.3.2015 ב-תפ"ח 54877-06-14 (כב' השופטים מ' דיסקין, ר' בן-יוסף ו-צ' קאפח), בגדרו הושתו על המערער תשע שנות מאסר לריצוי בפועל; שלוש שנות מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות פשע לפי סימן ה' לפרק י' ולפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), או לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות); מאסר על-תנאי לתקופה של שנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות עוון לפי סימן ר' לפרק י' ולפרק י"א לחוק (למעט סעיף 413); ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 150,000 ש"ח.

רקע

1. ביום 5.7.2014 הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), המייחס לו שורה של עבירות במסגרת תשעה אישומים, ובכללן עבירות מין חמורות, עבירות של פגיעה בפרטיות ועבירות רכוש. ביום 14.12.2014 הודה המערער בעובדות האישומים המיוחסים לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הטיעון הוסכם כי התביעה תגביל את טיעוניה לעונש לתשע וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי למתלונן, כאשר ההגנה חופשית לטעון כראות עיניה.

2. כעולה מכתב האישום, בשנת 2007 פגש המערער, יליד 1987, את המשיב 2, יליד 1990 (להלן: המתלונן), ונוצר בין השניים קשר חברי. על רקע גיוס המתלונן לצה"ל במרץ 2009 התחזק קשר זה. בין מרץ 2009 לנובמבר 2011 (להלן: התקופה הראשונה), הביע המערער רצון בקשר מיני עם המתלונן, אך המתלונן סירב לבקשותיו החוזרות של המערער לקשר כזה. בשלב מסוים נכנע המתלונן ללחץ שהפעיל המערער בדרישותיו החוזרות, ונעתר למגע מיני קל עם המערער, הכולל נשיקות ונגיעות למספר שניות בחלקי הגוף השונים. המתלונן סירב לקיים יחסי מין אוראליים או אנאליים, ואף בנקודות זמן שונות ניסה להביא את הקשר עם המערער לסיום. להשלמת התמונה יצוין, כי המערער שירת בתפקידי סיור במשטרת ישראל בתקופה הרלבנטית לאירועים המתוארים להלן.

האישומים 5-1

3. במהלך התקופה הראשונה נהגו המתלונן והמערער להתראות לעתים קרובות ולבלות יחד. בילויים אלו כללו, בעיקר, יציאות למועדונים ולמסיבות. במספר מקרים שתה המתלונן אלכוהול בכמות מופרזת, וכתוצאה מכך נכנס למצב בו לא היה מודע למעשיו ולנעשה בו. במקרים אלו נהג המערער להביא את המתלונן לרכבו או לביתו ולעשות במתלונן כרצונו. בחמש הזדמנויות שונות במהלך התקופה הראשונה ובנסיבות אלו ביצע המערער מעשים מיניים במתלונן, ובכללם הכנסת איבר מינו של המתלונן לפיו, החדרת אצבעו ואיבר מינו של המערער לפי הטבעת של המתלונן, מימוש וחיכוך איבר מינו של המתלונן מספר פעמים, חיכוך איבר מינו בישבנו של המתלונן ונשיקות בפיו של המתלונן. המערער ביצע מעשים אלו, כאמור, כאשר המתלונן היה במצב מעורפל ולא היה מודע לנעשה בו, ובכך ניצל המערער את מצבו של המתלונן ומנע ממנו ליתן הסכמה חופשית לביצוע המעשים. בנוסף, בכל אחת מההזדמנויות האמורות, וללא ידיעתו של המתלונן, צילם המערער סרטון המתעד מעשים אלה. בגין מעשים אלו, יוחסו למערער במסגרת האישומים 5-1 עבירות רבות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(4) לחוק; עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיפים 345(א)(4) ו-347(ב) לחוק; ועבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות.

האישום השישי

4. לאחר האירועים המתוארים לעיל (שכאמור, המתלונן לא היה מודע להם בזמן התרחשותם) ניסה המתלונן להביא את הקשר עם המערער לידי סיום. במועד שאינו ידוע במדויק, נכנס המערער למאגרי המידע המשטרתיים, אליהם הייתה לו גישה במסגרת תפקידו במשטרה, וגילה כי המתלונן הוציא רישיונות נהיגה באופנוע וברכב. ביום 5.7.2013 שלח המערער למתלונן הודעה באמצעות "פייסבוק" ובירך אותו על קבלת הרישיונות. בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסה למערער פגיעה במזיד בפרטיות זולתו, עבירה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.