ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל

 השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן) שהרשיע את המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נהיגה פזיזה ורשלנית, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; וגניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק. בית המשפט גזר על המערער, לנשיאה במצטבר, 20 חודשי מאסר בפועל בגין גניבת הרכב; ו-10 חודשי מאסר בפועל בגין יתר העבירות, דהיינו 30 חודשי מאסר בפועל בסך הכל. עוד נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי למשך תקופה של שנתיים לבל יעבור עבירה מסוג גניבת רכב; ו-8 חודשי מאסר על תנאי למשך תקופה זהה לבל יעבור שוב אחת מהעבירות האחרות שבהן הורשע.

1. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 2.9.2013 בשעה 22:30 או בסמוך לכך החנה המתלונן את הרכב הצבאי השייך ליחידתו (להלן: הרכב) בדרך כורכר בסמוך לתחנה המרכזית באשדוד. זמן קצר לאחר מכן, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הגיע המערער למקום; פרץ לרכב; והחל בנסיעה לכיוון ירושלים. סמוך לאחר השעה 23:00 התקבל במשטרה מידע על אודות גניבת הרכב ושתי ניידות הוצבו באחד הכבישים בירושלים במטרה ללכוד את המערער. בעקבות מידע שקיבלו השוטרים שבניידות הגיעו הללו למקום הימצאו של המערער בעיבורי העיר, הפעילו את הסירנות שברכביהם וקראו לו לעצור. משהמערער לא שעה לקריאות ניסו השוטרים באחת הניידות לעוקפו משמאל. בתגובה הסיט המערער את הרכב שמאלה והתנגש בניידת, שהאטה כתוצאה מכך. לאחר מכן החלו השוטרים שבניידת השנייה לדלוק אחרי המערער; והלה חסם את הנתיב וגרם לניידת להתנגש במכוניות שחנו בצד הדרך. משהמשיך המרדף התנגש המערער בניידת השנייה וגרם לה לנזק; ולבסוף החל להימלט ברגל עד שנתפס בידי אחד השוטרים.

2. לאחר הרשעתו של המערער לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו. בתסקיר מיום 29.1.2014 צוין כי המערער, יליד 1974 ואב לעשרה ילדים, עבד טרם מעצרו כקבלן בניין והתגורר באחד השבטים בפזורה הבדואית בנגב. למערער הרשעות קודמות בגין עבירות של הסעת תושב זר; איומים; ותקיפת שוטר, מהשנים 2011-2008. שירות המבחן מסר כי התרשמותו היא שהמערער מתקשה לגבש גבולות נורמטיביים בחשיבתו ובהתנהגותו; וכי מעורבותו בעבירות נושא ערעור זה נבעה מקושי להתמודד עם פיתוי כלכלי. עוד נמסר כי המערער גדל במשפחה מרובת ילדים ובתנאים סוציו-אקונומיים קשים; וכי נשר ממערכת החינוך לאחר שש שנות לימודים בלבד ומאז עבד למחייתו ולפרנסת משפחתו. צוין כי שהות המערער במעצר קשה עבורו וזאת נוכח בעיות שונות של ילדיו; וכי המערער קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה עליהם. לבסוף נמסר כי לאחר התלבטות ונוכח חוסר יציבותו של המערער הוחלט להמליץ להשית עליו מאסר בפועל וכן מאסר משמעותי על תנאי.

3. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן) הרשיע כאמור את המערער לפי הודאתו בעבירות כאמור ברישה של פסק דין זה. בית המשפט קבע כי מדובר בשני אירועים שונים – גניבת הרכב מזה ונהיגה פזיזה ורשלנית והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו מזה. לפיכך, כך נקבע, יש מקום לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאירועים. ראשית, אשר לאירוע גניבת הרכב, נקבע כי הערך החברתי שנפגע מביצועה של עבירה זו הוא ערך הקניין; וכי מדיניות הענישה הנהוגה היא הטלת מאסר בפועל. עוד נקבע כי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הן מצוקתו הכלכלית של המערער והנזק הכלכלי שצפוי היה להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה; וכי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הן מצב משפחתו של המערער, נטילת האחריות וההודאה מצדו וכן עברו הפלילי. מתחם העונש לאירוע הראשון הועמד בטווח שבין 15 ל-30 חודשי מאסר בפועל. שנית, אשר לאירוע עבירת נהיגה פזיזה ורשלנית והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נקבע כי הערך החברתי המוגן הוא ביטחון הפרט, ובמיוחד ביטחון השוטרים וציבור משתמשי הדרך. הנזק הצפוי מביצוע העבירה, כך נקבע, הוא פגיעה בחיי השוטרים, והנזק שנגרם בפועל הוא פגיעה בניידות המשטרה. עוד נקבע כי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה זהות לאלו שנמנו ביחס לאירוע הראשון. מתחם הענישה לאירוע זה הועמד בטווח שבין 8 ל-20 חודשי מאסר בפועל. לבסוף השית בית המשפט על המערער עונשים אלה: 20 חודשי מאסר בפועל בגין האירוע הראשון; ו-10 חודשי מאסר בפועל בגין האירוע השני, אשר ירוצו במצטבר כך שהמערער יישא ב-30 חודשי מאסר בפועל בסך הכל. עוד הוטלו על המערער עונשי מאסר על תנאי כמפורט ברישה של פסק דין זה.

4. מכאן הערעור שלפנינו, המכוון לחומרת העונש שנגזר על המערער. יוער כבר בשלב זה כי לאחר הגשת הערעור וקודם לדיון שנערך לפנינו, ניתן פסק הדין בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל(29.10.2014) (להלן: עניין ג'אבר) שם נדונה שאלת פרשנותה של התיבה "אירוע אחד" שבסעיף 40יג לחוק העוסק ב"ריבוי עבירות". הצדדים התייחסו לפסק דין זה בדיון לפנינו. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי מדובר בשני אירועים נפרדים שיש לקבוע בגינם שני מתחמי ענישה נפרדים, שעה שמדובר למעשה באירוע אחד המצדיק קביעת מתחם ענישה אחד בלבד. זאת, בפרט לאור פסק הדין בעניין ג'אבר. המערער תומך טענה זו בכך שבית המשפט המחוזי לא נימק את קביעתו שלפיה מדובר בשני אירועים שונים; בכך שכתב האישום מחזיק אישום אחד בלבד; ובכך שיש קשר ישיר בין גניבת הרכב לבין הנהיגה הפזיזה והרשלנית וההפרעה לשוטרים, במובן זה שביצוע "מושלם" של עבירת גניבת הרכב היה כרוך בהימלטות שהקימה את שתי העבירות האחרות. עוד נטען כי סמיכות הזמנים שבין ביצוע העבירות וזהות הערכים המוגנים ביחס לכולן מעידות אף הן על כך שמדובר בפעולה עבריינית אחת מתמשכת. אילו היה נקבע שמדובר באירוע אחד ומשכך במתחם ענישה אחד, כך נטען, היה העונש שהושת על המערער קל יותר. חלף שני מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, סבור המערער כי נכון היה לקבוע מתחם אחד, בטווח הנע בין 3 חודשי עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל. לחילופין טוען המערער כי ככל שיימצא כי בדין נקבעו שני מתחמי ענישה נפרדים, הרי שבית המשפט המחוזי סטה לחומרה בעונש שקבע בתוך כל אחד מהם בנתון למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבותיו האישיות.

5. המשיבה סומכת ידיה על גזר הדין של בית המשפט המחוזי, מטעמיו. לשיטתה, גם בהינתן פסק הדין בעניין ג'אבר יש לראות את ההתרחשות נושא הערעור כשני אירועים מובחנים, בין היתר נוכח הריחוק הגיאוגרפי בין המעשים – שתחילתם באשדוד והמשכם בירושלים; ומכל מקום, אף אם היה נקבע כי מדובר באירוע אחד, לא היה בכך כדי לשנות מהעונש שהושת על המערער.

6. בתסקיר משלים מיום 29.10.2014 שהוגש לעיוננו ציין שירות המבחן כי המערער משתתף אמנם בקבוצת טיפול אך כי הוא מתקשה להבין את דפוסיו הבעייתיים ולהעמיק את התייחסותו למעשיו; וכי הוא זקוק להמשך טיפול. עוד נמסר כי אף שהמערער גילה חרטה על מעשיו והודה במיוחס לו, התרשמות שירות המבחן היא כי מדובר בהתייחסות שטחית בלבד.

7. לאחר שבחנתי את גזר הדין של בית המשפט המחוזי ועיינתי בהודעת הערעור, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באתי למסקנה שדין הערעור להידחות בכפוף להערות שלהלן. להשקפתי, נכון לסווג את המקרה שלפנינו כאירוע אחד בלבד, הכולל הן את עבירת גניבת הרכב הן את עבירות הנהיגה הפזיזה והרשלנית וההפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. אלא שגם לפי סיווג זה, לא מצאתי להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, דהיינו בעונש שראה לגזור על המערער. ואסביר. בעניין ג'אבר נדונה שאלת סיווגה של מסכת התרחשויות כ"אירוע אחד" כמשמעותו בסעיף 40יג לחוק. בפרשה זו נקבע (בדעת רוב) כי עבירות המקיימות את מבחן "הקשר ההדוק", במובן זה שיש בהן סמיכות זמנים ושהן חלק מתכנית עבריינית אחת, ייחשבו לאירוע אחד (שם, פסקה 5 לחוות הדעת של השופטת ד' ברק-ארז). עוד הודגש כי מקום שנקבע כי סדרת פעולות מהווה אירוע אחד, שומה על בית המשפט לקבוע בגינן מתחם ענישה אחד (סעיף 40יג(א) לחוק). בשלב הבא, לאחר שבית המשפט חילק את מסכת הפעולות לאירועים (אחד או יותר), עליו להמשיך ולקבוע ביחס לכל אירוע בנפרד אם הוא כולל "מעשה" אחד או יותר (סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; עניין ג'אבר, פסקה 26 לחוות דעתו של חברי השופט י' דנציגר; פסקה 8 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז). מקום שאירוע אחד כולל מספר "מעשים", תקרת מתחם הענישה הפוטנציאלי תיקבע לפי הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים. ודוקו: הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים מהווה את תקרת המתחם האפשרית, אך אין משמעות הדבר כי תקרה זו תהווה בהכרח – או לרוב – את הרף העליון במתחם הענישה, שעליו להיקבע בנתון לנסיבות העניין הקונקרטיות.