ע"פ 24673-04-14 מ.י. מע"מ באר-שבע נ' בוסקילה, ע"פ 30500-04-14 בוסקילה נגד מ.י. – מע"מ

השופטת י' רז- לוי

בפנינו שני ערעורים הדדיים – מזה ומזה - על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע מיום 17.9.2013 לפיו הורשע המשיב לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הימנעות מלמסור ידיעה, מסמך, פנקס שהוא חייב למסרם לאחר שנדרש לעשות כן וזוכה מחמת הספק מעבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שהיה לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1976 (להלן: "החוק"), במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס ומעבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

המשיב - המערער שכנגד (להלן: "המשיב") הינו עוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 לחוק בענף קבלנות כללית ועבודות בניין.

באישום הראשון הואשם המשיב, בכך שבמועדים שונים במהלך התקופה שבין 3.9.03 לבין 2.2.04, במסגרת חקירה וביקורת חשבונות של רשויות מס ערך מוסף (להלן: "מע"מ") נתבקש המשיב להמציא את מערכת חשבונותיו בכללותה לשנים 1999 ועד 2002 וכן העתקי חשבוניות אשר בגינן ניכה מס תשומות בדיווחיו החודשיים לתקופה זו, והוא נמנע מלעשות כן. מכאן יוחסה למשיב עבירה של הימנעות מלמסור מסמך שהוא היה חייב למוסרו – עבירה לפי סעיף 117 (א) (1) לחוק מע"מ.

באישום השני הואשם המשיב בכך שבתקופה האמורה, בין חודש פברואר 1999 ועד יולי 2003, ניכה המשיב במסגרת 42 דוחות תקופתיים שהגיש, מס תשומות בסך של 1,455,613₪ מבלי שהיו לכך מסמכים כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, זאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, כאשר ניכוי התשומות נעשה בהסתמך על 125 חשבוניות מס של עוסקים שונים אשר הוצאו לו שלא כדין.

מכאן נטען בכתב האישום המתוקן כי המשיב ביצע 42 עבירות של מסירת דוחות תקופתיים הכוללים ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס – עבירות בניגוד לסעיף 117(ב)(1) ביחד עם 117 (ב2)(3)לחוק מע"מ ו-125 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שהיה לגביו מסמך מתאים, עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם 117 (ב2)(3) לחוק והכל בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, בהיקף העבירות, תכיפותן והתקופה הארוכה בה נעברו.

לאחר הרשעת המשיב בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון וזיכויו מאלו שיוחסו לו באישום השני, השית בית המשפט על המשיב 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסרים מותנים וקנס בסך 15,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.

הראיות והכרעת הדין

המשיב בחקירתו בפני רשויות מע"מ נדרש להמציא את מסמכי הנהלת החשבונות לשנים 1999 – 2002 וטען כי החומר אינו ברשותו כיון שהם היו בתוך רכבו שנגנב בחודש בפברואר 2003 (ראה מזכר החוקר ת/1 וכן הודעת המשיב ת/2 עמ' 2 שורות 22 ואילך), זאת לאחר שקיבל את המסמכים לידיו ממנהל החשבונות שלו.

מנהל החשבונות מר בוכריס נחקר וציין, כי חומר הנהלת החשבונות של השנה שהסתיימה מוחזר למשיב בחודשים יוני- יולי של השנה שלאחריה, זאת לאחר הגשת הדו"ח השנתי, וכך גם נעשה באותה שנה- שנת 2003 (דבר העומד בניגוד לגרסת המשיב כי החומר היה ברכבו אשר נגנב בחודש פברואר 2003, שכן במועד זה החומר עדיין לא הועבר לידיו). כאשר נשאל המשיב כיצד טען, שהמסמכים היו ברכבו שנגנב בחודש פברואר כאשר מנהל החשבונות מסר כי המסמכים נלקחו על ידו רק בחודש יוני, ציין שאולי בנו או אשתו לקחו את המסמכים בשמו (שם, בעמ' 9 ש' 7). בחקירה נוספת ציין המשיב, כי בנו אמר לו שהוא לקח את המסמכים של הנהלת החשבונות והניח אותם ברכבו (של הבן) אך כאשר ניגשו לתא המטען ברכב המסמכים לא היו שם (ת/3 עמ' 2 שורות 6-9).

אף בחקירותיו הנוספות לא המציא המשיב את המסמכים של הנהלת החשבונות למרות דרישות חוזרות ונשנות, ולא המציא חומר כלשהו הנוגע לאותם עוסקים עימם לטענתו התקשר (הסכמים, אישורי ניכוי מס, צילומי ת.ז. וכיו"ב אשר לדבריו ראה טרם ההתקשרות עימם).