ע"פ 2450/14 ג'אבר סאלח נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.        מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 23161-10-12, כב' השופטת י' שיטרית). המערער הורשע על פי הודאתו – במסגרת הסכם טיעון שלא כלל הסדר לעניין העונש – בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25, במאות מקרים של זיוף במטרה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418, במאות מקרים של שימוש במסמך מזויף במטרה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 420 ובעבירה של שבועת שקר לפי סעיף 239 – כולם לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין מעשים אלה הושתו על המערער העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר מותנה לבל יעבור המערער במשך 3 שנים כל עבירת מרמה או זיוף מסוג פשע; 6 חודשי מאסר מותנה לבל יעבור במשך 3 שנים עבירת מרמה או זיוף מסוג עוון; 3 חודשי מאסר מותנה לבל יעבור במשך 3 שנים עבירה של שבועת שקר; ותשלום קנס בסך 25,000 ₪. הערעור מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד.

2.        על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, הוא החליט לקבל כספים במרמה ממשרד התמ"ת (להלן: המשרד), באמצעות ניצול נוהל ההכרה בצהרונים לשנת הלימודים תש"ע. על פי נוהל זה, ניתנת השתתפות בשכר הלימוד לילדים בצהרונים, בגובה 500-250 ₪ לילד מהמשרד. תנאי הנוהל הרלוונטיים לענייננו הם שלמפעיל הצהרונים לא יהיה רישום פלילי ושהורי הילדים יעבדו מכסת שעות שבועיות מינימליות. לאחר שמוכחת עמידה בתנאים שנקבעו, מעביר המשרד את הסכום למפעיל הצהרון, ובהתאם לכך על המפעיל להעניק להורים הזכאים את ההנחה בשכר הלימוד.

           למערער עבר פלילי. לפיכך, הוא אינו עומד בתנאי הסף שנקבע בנוהל. על רקע זה, יצר המערער מצג שווא לפיו בת זוגו, לינה, היא הבעלים והמנהלת של הצהרונים. זאת ללא ידיעתה ובעוד הוא הבעלים והמנהל בפועל. המערער פתח רשת צהרונים בשם "צהרוני לינה" וקיבל את אישורן של מספר מועצות מקומיות להקים בשטחן צהרונים. במקביל, פתח עסק מורשה פיקטיבי בשם "כוח אדם עמאשה". המערער הגיש בקשה להכרה ב-52 צהרונים מהמשרד. במסגרת הבקשה צירף המערער מסמכים עם חתימתה המזויפת של לינה, תוך הסתרת חלקו של המערער בניהולם. התקבל מהמשרד אישור הכרה לכל הצהרונים, ובשלב מאוחר יותר עדכן המערער שרק 29 צהרונים נפתחו בפועל. לאחר קבלת אישורי ההכרה, המערער הוא שניהל בפועל את הצהרונים במשך כחצי שנה.

           בנוסף, עם פתיחת הצהרונים ערך המערער מספר כנסים לגיוס עובדים לצהרונים. במסגרת הכנסים ביקש מהמועמדות לגייס ילדים לצהרונים ולצלם את תעודות הזהות של הורי הילדים, לרבות הספח. במשך כחודש וחצי הגיש המערער כ-700 בקשות שונות להשתתפות בשכר לימוד של ילדים הרשומים כביכול בצהרוני הרשת. על הבקשות הופיעה חתימתה המזויפת של לינה, וחלק מהבקשות כללו פרטים כוזבים נוספים כגון חתימות מזויפות של הורים על שאלונים ותצהירים, שימוש בתעודות הזהות של הורים שצולמו למרות שילדיהם לא נרשמו לצהרונים ומילוי טפסים בשמם של אותם הורים. כמו כן, בעשרות מקרים שונים צירף המערער תלושי שכר פיקטיביים מחברת "כוח אדם עמאשה" להורים שלא עמדו במכסת שעות העבודה הנדרשת, וכן הצהרת מעסיק מזויפת בדבר השעות השבועיות בהן עובד ההורה ועוד. בנוסף, המערער לא דיווח למשרד על ילדים שביטלו את השתתפותם בצהרונים ועל צהרונים שנסגרו או שעברו מיקום עקב עזיבתם של ילדים רבים.

           המשרד אישר – על בסיס המידע והמסמכים הכוזבים – השתתפות בשכר לימוד ל-442 ילדים, בסכום כולל של כ-1.6 מיליון ₪. ואולם, המשרד נמנע מהעברת הכספים בשל חשדות שהתעוררו בדבר אמיתות הבקשות והדיווחים. מספר הורים דיווחו למשרד על ביטול רישום ילדיהם לצהרוני לינה ועל כך שהרשת הוציאה לחלקם תלושי שכר פיקטיביים ללא ידיעתם. בעקבות זאת זומן המערער למשרד ועומת עם החשדות. המערער העמיד פנים שהוא מברר את עניין ביטול רישומם של חלק מהילדים ועזב את המקום. בהמשך נשלחו מכתבים למשרד, הנחזים להיות חתומים על ידי לינה, לפיהם מתבקש המשרד להעביר את הסכום בהקדם, וכן הוכחשו החשדות כלפי המערער באשר למעורבותו בניהול הצהרונים, ונטען שהוא רק ייעץ ללינה בעבר. בהמשך שלח המשרד רואה חשבון מטעמו (להלן: המבקר) לבצע ביקורת פתע בצהרוני לינה. המבקר הגיע למשרדי הצהרונים ופגש במערער, שהזדהה בשם בדוי וחזר בו רק בעקבות זיהויו על ידי המבקר. במהלך הביקורת הורה המערער לשניים מעובדיו לשקר ולומר למבקר שמספר הילדים הנוכחים באותו היום נמוך ממספר הרשומים משום שיתר הילדים נעדרים מסיבות כאלה ואחרות. גם לאחר הביקורת שלח המערער או מי מטעמו מכתב נוסף למשרד, הנחזה להיות מטעמה של לינה, ובו טענות שקריות באשר להתנהלות הצהרונים. למכתב צורפו תצהיר כוזב שנחתם על ידי עורך-דין ומסמכים כוזבים נוספים לביסוס טענתו של המערער.

           במסגרת גזר דינו המפורט של בית המשפט המחוזי, פרש בית המשפט באריכות את טיעוני הצדדים לעונש, את תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המערער ונבחנה חוות דעת פרטיות שהוגשה על ידו – השונה מהותית מהתסקירים בעניינו שנערכו על ידי שירות המבחן. נפסק שמדובר באירוע אחד מתגלגל, ובהתחשב במכלול הנסיבות מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-40 חודשי מאסר בפועל, וכי ראוי למקם את עונשו של המערער ברף הנמוך-בינוני של המתחם. לבסוף, הושתו עליו בין היתר 20 חודשי מאסר בפועל. מכאן הערעור שבפנינו.

3.        לעמדת בא כוחו של המערער, יש להקל בעונש המאסר בפועל שהושת, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, לא ניתן משקל מספק לכך שעל אף מעשי המרמה, אין מדובר בכזב מוחלט – המערער הפעיל וניהל רשת צהרונים אמיתית, ממנה נהנו ילדים רבים; הוא שנשא בהוצאות בגין צהרונים אלו; המערער יידע את המשרד שרק 29 צהרונים מתוך 52 נפתחו בפועל; ורק חלק מהבקשות שהוגשו על ידו כללו מידע כוזב. שנית, יש ליתן משקל רב יותר לכך שמדובר בפרשה שנמשכה חודשים ספורים בלבד, וכן להודאתו של המערער ולחלוף הזמן ממועד התרחשות הפרשה ועד למתן גזר הדין. שלישית, לא ניתן משקל מתאים לכך שבסופו של יום הכסף לא הועבר, ועל כן מדובר בניסיון לקבלת דבר במרמה. לעמדת בא כוחו של המערער, עובדה זו צריכה להשפיע באופן משמעותי על מתחם הענישה הראוי, לנוכח היעדר פגיעה בפועל ברכוש שלא כדין. רביעית, שגה בית המשפט המחוזי כאשר העדיף את תסקיר שירות המבחן על פני חוות הדעת הפרטית שהוגשה בעניינו של המערער. לגישתו, המערער לקח אחריות והוא נכון לשנות את דרכיו ולהשתקם.