אחריות וענישת עירייה בגין עבירות של זיהום הסביבה

השופטת תמר נאות פרי:

בפנינו ערעור על פסק הדין מיום 2.4.2015 וגזר הדין מיום 25.6.2016 של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופטת תדמור-זמיר), במסגרת ת"פ 13308-12-13 (להלן: "ההליך קמא").

רקע עובדתי וההליך קמא –

1. כתב האישום בבית המשפט קמא הוגש כנגד שלושה נאשמים: עיריית אור עקיבא (להלן: "העירייה"), ראש העירייה במועדים הרלבנטיים, מר שמחה יוסיפוב, ומנהל אגף שפ"ע בעירייה והאחראי על מערך פינוי הפסולת בעירייה במועדים הרלבנטיים, מר משה ביטון. מר יוסיפוב ומר ביטון יכונו ביחד להלן: "נושאי המשרה".

2. כתב האישום ייחס לנאשמים מספר עבירות שעניינן הפעלת תחנות לטיפול בפסולת בתחומי העירייה: תחנה אחת שהוקמה בצפון-מערב העיר, אשר כונתה בהליך קמא "התחנה הצפונית", ותחנה שניה, אשר כונתה "תחנת הפלנטה".

3. לטענת המאשימה, מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המדינה"), הן התחנה הצפונית והן תחנת פלנטה (להלן ביחד: "התחנות"), פעלו בניגוד לדין, ללא רישיון עסק וללא התשתיות הנדרשות על פי דין, תוך גרימת מפגעים, לרבות בשל שריפות שהתרחשו בתחנות.

4. בהכרעת דינו, מצא בית המשפט קמא להרשיע את כל שלושת הנאשמים בחלק מהעבירות ולזכותם מעבירות אחרות.

    

   העירייה הורשעה בעבירות הבאות:

   א.הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין – לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") ותקנות 2(1), 2(2), 2(7), 2(8) ותקנה 6(4) לתקנות רישוי עסקים (תחנות מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות רישוי עסקים");

   ב.הפעלת אתר לסילוק פסולת ללא התשתיות הנדרשות בדין – לפי סעיף 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק למניעת מפגעים") וסעיפים 9(א)(1), 9(ב) ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן-1990 (להלן: "תקנות למניעת מפגעים");

   ג. אי נקיטה באמצעים יעילים לכיבוי שריפה – לפי סעיף 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים וסעיפים 5 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים;

   ד. אי נקיטה באמצעים יעילים למניעת שריפה – לפי סעיף 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים וסעיפים 3 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים.

   נושאי המשרה הורשעו בעבירות הבאות: