ע"פ 23925-04-14 ע.ע. נגד מדינת ישראל

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (פ' 219/08; השופט דניאל גולדברג), במסגרתו הורשע המערער בהעסקת שלושה עובדים זרים שלא כדין ביום 19.9.05, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, והוטלו עליו קנס בסך של 40,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירה. הערעור הופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

    

2. במהלך דיון בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 22.9.14, הגיעו הצדדים להסכמה הבאה:

   "לאחר ששמענו את הערות בית הדין, הגענו להסכמה לפיה המערער יחזור בו מהערעור על הכרעת הדין, המשיבה תסכים לקבלת הערעור על גזר הדין באופן שתטען לקנס שלא יעלה על 20,000 ₪ ולא יפחת מ – 10,000 ₪, ואילו המערער יטען לעונש באופן פתוח.

    

   ככל שייגזר קנס על המערער, המערער יבקש כי התשלומים החודשיים לא יעלו על 100 ₪ לחודש, והמשיבה תשאיר את היקף התשלומים לשיקול דעת בית הדין הנכבד.

    

   בנוסף, מבוקש שלא לקבוע מועד לדיון לפני מותב, אלא להסתפק בדברים שנאמרים בדיון כעת, כאשר מוסכם כי המותב ייתן את פסק דינו לאחר עיון בחומר התיק ובפרוטוקול הדיון.

    

   המשיבה מבקשת לציין כי הגיעה להסכמה זו נוכח נסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של המקרה, ביניהן מצבו הרפואי, האישי והכלכלי של המערער, והעובדה כי מדובר בעבירה יחידה שלא במסגרת עיסוקו".

    

    

3. ב"כ המערער ביקש להימנע מהטלת קנס ולהטיל על המערער מאסר על תנאי בהיקף מידתי. ב"כ המערער הדגיש את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; את גילו ומצבו הרפואי של המערער; את העובדה שמלכתחילה היה בעמדה מוחלשת כשנדרש להעסיק אנשים בביתו ולכן התקשר עם קבלן אשר הביא עמו, כך הסתבר בדיעבד, פלסטינים שהועסקו ללא היתר; ואת מצבו הכלכלי של המערער אשר מתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי בלבד ולפיכך כל קנס שיעלה על 100 ₪ לחודש יפגע בכבוד האדם שלו באופן שאינו מידתי לעבירה ולנסיבותיה.