ע"פ 2336/14 ג'מיל ווערי נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 12497-11-13 מיום 16.3.2014, בגדרו הושתו על המערער 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על-תנאי, שלילת רישיון נהיגה למשך שלוש שנים, וכמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי כספי למתלונן בסך של 10,000 ₪.

עיקרי העובדות

2.        המערער, בן 22, הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גניבת רכב וחבלה במזיד ברכב. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, קשר המערער עם שניים נוספים לגנוב מכונית ולמכרה באזור יהודה ושומרון. ביום 30.10.2013 הגיעו השלושה לשכונת בית הכרם בירושלים, השניים האחרים שברו את חלון המכונית של המתלונן, החליפו את מחשב המכונית ושברו את המפסק כדי להתניעה. באותה עת, תצפת המערער במטרה להתריע מפני עוברי אורח. לאחר שהמכונית הותנעה, נהג בה המערער לכיוון מחסום קלנדיה. כיוון שבמכונית הייתה מותקנת מערכת פוינטר, הוזעקה המשטרה והמכונית אותרה. המערער הבחין בניידת משטרה, והחל להימלט בנסיעה פרועה שנמשכה דקות ארוכות, וכללה, בין היתר, נהיגה במהירות גבוהה, זגזוג בין נתיבים, עקיפת כלי רכב, ביצוע פניות פרסה מהירות על מנת להימנע ממפגש עם מחסומים משטרתיים, עקיפת ניידת משטרה שחסמה את נתיב התנועה, חציית צומת ברמזור אדום וגרימה לכלי רכב אשר נסעו בכביש לסטות מנתיב נסיעתם ולבלום בפתאומיות כדי שלא להתנגש במכונית. בהמשך, פנה המערער פנייה חדה לשביל עפר, איבד שליטה על המכונית, עלה על המדרכה ונעצר. או אז החל המערער לברוח מהמקום ברגל, ולבסוף, לאחר שהתנגד למעצר ודחף שוטר, נעצר על-ידי השוטרים שהשתלטו עליו. למכונית נגרם נזק רב.

3.        ביום 11.2.2014 הורשע המערער על-פי הודאתו בהסדר טיעון, ושירות המבחן התבקש להגיש תסקיר בעניינו. שירות המבחן התרשם כי למערער מאפייני אישיות בלתי בשלים, מתקשה להציב לעצמו גבולות ברורים ונוטה לפעול באימפולסיביות וללא מחשבה על השלכות מעשיו. לצד זאת, שירות המבחן התרשם כי המערער מודע כיום לדפוסי התנהגותו הבעייתיים ומביע רצון לנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין. בשל גילו הצעיר, האחריות שלקח על עצמו, ההתרשמות לפיה מעצרו של המערער היווה עבורו חוויה קשה ומרתיעה, ובמטרה לצמצם את הנזקים והפגיעה שעלולים להיגרם למערער ולסיכויי שיקומו – המליץ שירות המבחן שתקופת המאסר שתוטל על המערער לא תהיה ממושכת מדי. כמו כן הומלץ לשלבו בתכניות טיפוליות מתאימות במסגרת הכלא.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי קבע כי כתב האישום מתאר שני אירועים שונים, גניבת הרכב והמרדף. באשר לגניבת הרכב, נקבע מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין בין 12 ל-30 חודשי מאסר. באשר למרדף, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשי המערער – בריחה מאנשי חוק, התעלמות ממחסומים וסיכון ציבור המשתמשים בדרך – ועל מגמת הפסיקה להחמרת הענישה בגין עבירות אלה. מתחם העונש ההולם נקבע להיות בין 30 ל-60 חודשי מאסר. במסגרת הנסיבות שיש להתחשב בהן בתוך מתחם העונש ההולם, נלקחו בחשבון גילו הצעיר של המערער, נסיבות חייו, מצבה הרפואי של אימו, עברו הנקי ושיתוף הפעולה עם רשויות אכיפת החוק. בשים לב להסכמת המשיבה לכך שעונש המאסר שיוטל יהיה בשליש התחתון של שני המתחמים ובצבירה חלקית שלהם, גזר בית המשפט על המערער 40 חודשי מאסר, כאשר הומלץ לשלבו בתוכנית טיפולית מתאימה במסגרת הכלא, וכמו כן הוטל עליו כאמור מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, ופיצוי למתלונן.

מכאן הערעור שלפנינו.

5.        עובר לדיון בערעור דנא, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המערער. בתסקיר נאמר כי המערער החל בריצוי מאסרו, הוא משולב בתעסוקה, ותפקודו בסך הכל תקין ומשביע רצון. צוין כי המערער מקיים קשר אינטנסיבי עם גורמי הטיפול, ומשתתף בקבוצות טיפול בנושא מניעת אלימות כללית ותעבורה.

עיקרי טענות הצדדים