ע"פ 2313/16 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' שלו) בת"פ 25265-01-15, מתאריך 07.02.2016, וזאת עד להכרעה בערעור.

רקע והליכים קודמים

2. כנגד המבקש  ונאשם נוסף הוגש כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, שייחס לו את העבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 335(א)(1)(2) ו-333 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין)), וניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 335(א)(1)(2) ו-333 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין).

3. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 08.01.2015, בשעה 16:00, או בסמוך לכך, המבקש נהג ברכבו ביחד עם נאשם נוסף, בעיר באר שבע (להלן יחד: הנאשמים). במהלך הנסיעה, המבקש הסיט את הרכב, וגרם לנהג קטנוע שנסע בסמוך (להלן: המתלונן) להסיט גם כן את הקטנוע כדי להימנע מהתנגשות ברכב. בתגובה לכך, המתלונן נסע במקביל לנאשמים, סימן לעברם בתנועת "אצבע משולשת", וחלף על פני הרכב. המבקש כעס על המתלונן, נסע אחריו, עקף אותו, ובלם בפתאומיות את הרכב לרוחב נתיב הנסיעה. כתוצאה מכך, המתלונן נאלץ לבלום בפתאומיות את הקטנוע, ונעצר ליד הרכב.

           בשלב זה, בין המבקש לבין המתלונן התפתח עימות מילולי קולני, אשר במהלכו הוחלפו צעקות בין הנאשמים לבין המתלונן. בהמשך לכך, המבקש אחז בגופו של המתלונן וניסה להפילו מהקטנוע על הכביש, ובתגובה, המתלונן הרחיק את ידיו של המבקש. המבקש אחז במראות הקטנוע, משך אותו וניסה להפיל את המתלונן ואת הקטנוע על הארץ. המתלונן ניסה לדחוף את ידיו של המבקש, המבקש אחז בידו של המתלונן ומשך אותו לתוך הרכב, ובין השניים התפתח עימות פיזי במהלכו דחפו השניים זה את זה ונפלו על הכביש.

           לאחר מכן, הנאשם הנוסף יצא מהרכב כדי לסייע למבקש ותקף את המתלונן בגבו. על מנת להרחיק את הנאשם הנוסף ולהתגונן מפניו, המתלונן הפילו ארצה, ובשלב זה המבקש חזר לרכב. עובר אורח, אשר ראה את הנאשמים תוקפים את המתלונן, התקרב אליהם, דחף את הנאשם הנוסף והרחיקו מהמתלונן, והנאשמים הניחו למתלונן והתרחקו מהמקום. המתלונן אסף את הטלפונים הניידים של הנאשם הנוסף, אשר נפלו על הכביש והניחם בתוך קסדתו. לפתע, הנאשמים שבו במהירות אל המקום, כשהנאשם הנוסף אוחז בידו במברג, והמבקש אוחז במפתח הרכב. המבקש היכה את המתלונן בחוזקה בראשו ופצע אותו. הנאשם הנוסף דקר את המתלונן בגבו ארבע פעמים באמצעות המברג, ומי מהנאשמים ניסה לדקור את המתלונן בחזה, כאשר אחת מן הדקירות גרמה לו לחבלה חמורה.

           בהמשך, הנאשמים נטלו את הטלפונים הניידים שלהם, ונמלטו מהמקום ברכב, אך לאחר מכן נעצרו על-ידי שוטרים. המתלונן פונה מהמקום על-ידי עוברי אורח לבית חולים. כתוצאה ממעשי הנאשמים – נגרם למתלונן פצע דקירה חודר לבית החזה, בעטיו המתלונן טופל בנקז חזה ונותר להשגחה בבית החולים. בנוסף, נגרמו למתלונן פצעים בגבו, וכאבים בחלקים שונים בגופו.

4. בתאריך 22.06.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון – לא כלל הסכמה לעניין העונש. 

5. בתאריך 07.02.2016, בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את עונשו של המבקש. בפתח גזר הדין, בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על החומרה היתרה הגלומה בעבירות האלימות אותן ביצע המבקש, אשר "במסגרתן פגע הנאשם בערך חברתי מוגן רם מעלה של זכות האדם להגנה על שלומו ועל שלמות גופו" (בעמ' 48 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובפרט אלו המבוצעות תוך שימוש בנשק קר, וקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין 15 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד פיצוי כספי לטובת המתלונן. בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, בית המשפט המחוזי ציין לקולא את העובדה שהעבירות לא בוצעו לאחר תכנון מראש, אלא תוך כדי ויכוח שהלך והסלים.