ע"פ 22512-12-15 ביטון נ' בית המכס ומע"מ

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) שניתן בת"פ 22051-11-12 ולפיו הורשע המערער בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, והוטלו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס (הכרעת דין מיום 28.5.15 וגזר דין מיום 26.10.15). הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.

כתב האישום ופסק הדין

2.כתב האישום שהוגש נגד המערער ייחס לו שלוש עבירות של מסירת דו"חות הכוללים ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר, לפי ס' 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, ועוד עבירה של אי הגשת דו"ח תקופתי במועד, עבירה לפי ס' 117(א)(6) בזיקה לסעיף 67 לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. נטען בכתב האישום, כי המערער הפעיל עד לשנת 2009 מגרש מכוניות ופעל בתחום התיווך במכוניות ומכירת מכוניות משומשות. עוד נטען, שבחודשים ינואר עד אוגוסט 2009 הוציא המערער 5 חשבוניות מס ע"ס 1,606,295 ₪ (כולל מע"מ) אשר המס הנובע מהן הוא בסך 219,068 ₪. ואולם בשלושה דו"חות תקופתיים שהגיש בתקופה זו דיווח על מחזור עסקאות שאיננו נכון ללא הסבר סביר: בדו"ח התקופתי לחודש ינואר דיווח על מחזור עסקאות של 13,762 ₪ בעוד שבתקופה זו היה מחזור עסקאותיו 314,905 ₪; בדו"ח התקופתי לחודש מרץ דיווח על מחזור עסקאות של 0 ש"ח ₪ בעוד שבתקופה זו היה מחזור עסקאותיו 340,762 ₪; בדו"ח התקופתי לחודש אוגוסט דיווח על מחזור עסקאות של 0 ₪ בעוד שבתקופה זו היה מחזור עסקאותיו 404,841 ₪. בסה"כ הגיש המערער שלושה דו"חות הכוללים ידיעות לא נכונות בכך שלא דיווח על מחזור עסקאות של 1,046,746 ₪, אשר המס הנובע ממנו הוא בסך כ-166,000 ₪, ללא הסבר סביר. עוד נטען כי בתקופת הדיווח ינואר 2009 לא הגיש המערער במועד הקבוע בחוק ובתקנות דו"ח תקופתי, והגיש את הדו"ח באיחור של 198 ימים.

3.בתשובתו לכתב האישום, שניתנה בדיון שנתקיים ביום 27.10.14, הודה המערער שמחזור עסקאותיו היה כמפורט בכתב האישום, אך טען ש"דיווח על הכל". בסיכומיו הוסיף וטען, כי המשיבה לא הוכיחה את האישומים המיוחסים לו מאחר שלא המערער הגיש את הדו"חות אלא יועץ המס של המערער. כן טען כי הסיר את מחדליו ומסר את המידע שלא דווח בתחילה; כי לא שילם את המס הנובע מדיווחו מסיבות כלכליות ולפיכך לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום בנסיבות אלה; כי התקיימו מחדלי חקירה משמעותיים המצדיקים זיכויו; כי אי הגשת הדו"ח במועד היא בבחינת זוטי דברים; וכי עומדת למערער הגנה מן הצדק.

4.בהכרעת הדין, שניתנה לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט השלום את המערער בכל העבירות שיוחסו לו. באשר לטענה שהדו"חות הוגשו ע"י יועץ המס, קבע בית משפט קמא כי יועץ המס הובא לעדות מטעם המערער והעיד כי כל חשבונית שנמסרה לו ע"י המערער הוכנסה לדו"ח לתקופה אליה היא שייכת. בית המשפט ציין כי לא מצא סיבה לפקפק באמינות גרסתו של יועץ המס שהובא מטעם המערער, ואף ציין כי המערער לא הציג תרחיש כלשהו, לא כל שכן תרחיש מתקבל על הדעת, שיבהיר מדוע יבחר יועץ המס להגיש דיווח כוזב בשמו של המערער. בית משפט קמא הוסיף ודחה את טענות המערער כי הסיר את מחדליו עם הגשת הדו"ח נ/1. בית המשפט ציין כי על פי הוראת החוק, דו"ח תקופתי יש להגיש בצירוף התשלום הנובע ממנו. לפיכך, גם אם מסר המערער את הדו"ח נ/1 למשרדי מע"מ, בהיעדר תשלום, אין לראות במסירת הדו"ח משום הגשתו על פי הוראות החוק. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המערער לא הוכיח טענתו כי המשיבה נמנעת מלהגיש כתבי אישום נגד מי שחוזר בו מדיווח כוזב שהגיש, וכן קבע כי טענת המערער שלא שילם את המס החל עליו בשל מצבו הכלכלי הדחוק מקומה בשלב הטיעונים לעונש. באשר לטענה לקיומם של מחדלי חקירה, ציין בית משפט קמא כי אינו משוכנע שנפלו מחדלי חקירה כטענת המערער, אולם מכל מקום, אין במחדלים שנטענו (אי חקירת יועץ המס, אי תפיסת כרטסת הנה"ח) כדי להביא לתוצאה של זיכוי המערער. נקבע כי אשמתו של המערער הוכחה מעבר לכל ספק סביר וכי המחדלים הנטענים אינם יורדים לשורשו של ענין, מה גם שהעדרה של הכרטסת יכול היה להירפא ע"י ההגנה. נדחו גם טענת המערער כי אי הגשת דו"ח ינואר 2009 באיחור של 198 יום מהווה זוטי דברים, וטענתו להגנה מן הצדק.

5.לאחר שמיעת הטיעונים לעונש הטיל בית משפט קמא על המערער שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים שירוצה אם יעבור המערער עבירה לפי חוק מס ערך מוסף, וקנס בסך 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט דחה את בקשת המערער לבטל את הרשעתו תוך שקבע שלא התקיימו התנאים הדרושים להימנעות מהרשעתו של נאשם: לא הוכח כי הרשעתו תפגע פגיעה חמורה בשיקומו או בעתידו התעסוקתי, ואף סוג העבירות שביצע אינן מסוג העבירות בהן ניתן לוותר על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המערער נמנע מלדווח על עסקאות שסכומן עולה על מיליון ₪ לאורך 8 חודשים וגרם נזק לקופה הציבורית בסכום של 166,294 ₪. המערער ביצע את המעשים תוך תכנון מראש והגיש פעם אחר פעם דו"חות תקופתיים בסכום חסר, המערער לא הסיר את מחדליו ולא פרע את חוב המס במלואו. אף שבית משפט קמא קיבל את טענת המערער כי הגיע מיוזמתו לרשויות מע"מ וביקש לשלם את חובו בתשלומים, נדחתה טענתו כי הביע חרטה, זאת משעה שביקש לגלגל את האחריות למעשים על יועץ המס מטעמו או על עובדי מע"מ שלא פעלו, לטענתו, כנדרש. צוין שגם בשלב הטיעונים לעונש לא חזר בו המערער מטענות אלה ולא הביע חרטה.

הערעור

6.בערעור שלפנינו חזר המערער על טענותיו כפי שנטענו בבית משפט קמא. את ערעורו על הכרעת הדין מיקד בשלושה ראשים: האחד, אי חקירת מנהל החשבונות (יועץ המס) מטעמו. נטען כי הדו"חות הכוזבים הוגשו ע"י מנהל החשבונות מטעמו, זאת אף שהמערער הוציא חשבוניות מס כדין על כל עסקאותיו והעבירן למנהל החשבונות, וכי המערער לא ידע בזמן אמת שהדו"חות שהוצאו ע"י מנהל החשבונות אינם משקפים את החשבוניות שהוציא. עוד נטען כי "החטא הקדמון" בענין זה היה אי הזמנת מנהל החשבונות לחקירה, כמו גם אי תפיסת כרטסת הנה"ח של המערער לשנת 2009. השני, נטען כי התנהגותו של המערער חוסה תחת כנפיו של פטור עקב חרטה, לפי ס' 28 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לענין זה נטען, כי המערער הגיש בחודש אוקטובר 2009, ומיוזמתו, דיווח מתוקן (ללא תשלום המס הנובע ממנו) על מלוא העסקאות אשר לא נכללו בשלושת הדו"חות מושא האישומים (נ/1). עוד נטען שאף שאין מדובר בחרטה שלפני השלמת העבירה, הגשת הדו"ח המתקן, לפני שנודע על הדיווחים החסרים, "הביאה לריפוי הפגיעה באינטרס המוגן" ויש לראות במכלול התנהגותו של המערער כחוסה תחת כנפיו של הפטור האמור, או לחלופין מהווה זוטי דברים. השלישי, נטען כי הגשת כתב האישום נגד המערער באה על רקע חוסר יכולתו לעמוד בהסדר התשלומים שנקבע לו. העמדת אדם לדין פלילי משיקולי גביה, ועל רקע חוסר יכולתו לשלם את חובות המס החלים עליו, מעוררת קושי, כך גם העובדה שמי שערך את החקירה הוא גם הגורם העוסק בגביית החוב.