ע"פ 21910-12-14 חדד נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של תקיפה וחבלה ממשית על-ידי שניים או יותר, עבירה על סעיף 382א' לחוק העונשין. הרשעתו של המערער נסמכה על הודייתו שניתנה בעקבות הסדר טיעון חלקי אליו הגיעו הצדדים. מכח הסדר הטיעון תוקן כתב האישום, לתיקון נתייחס בהמשך.

התביעה הודיעה, עובר להסכמתה להסדר הטיעון, כדלקמן: "אנו מודיעים לבית המשפט כי הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן. לא יורשעו ויישלחו לקבלת תסקיר שיבחן, בין היתר, שאלת הרשעתם. התביעה מבהירה כי עמדתה להרשעה ולמאסר בפועל. הסנגורים רשאים לטעון כאוות נפשם". בדיעבד הודעתה זו של התביעה משמש כאחד הנימוקים בהודעת הערעור ובטיעונו של הסנגור בפנינו.

בית משפט קמא הפנה אכן את המערער, כמו גם את חברו, לקבלת תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך בלי הרשעה. בית משפט קמא לא נענה להמלצה וסבר כי אין מקום לעשיית שימוש בדרך החריגה של סיום ההליך ללא הרשעה. על המערער הוטלו 180 שעות של שירות לתועלת הציבור וכן רכיבי ענישה נוספים שאיננו רואים לפרט.

על החלטתו של בית משפט קמא, שלא להיענות להמלצת שירות המבחן ולעתירת הסנגוריה לסיום ההליך בלי הרשעה, הערעור בפנינו.

2.עד שאנו מגיעים להנמקה הקונקרטית של בית משפט קמא, יש מקום לפתוח בעובדות כתב האישום:

על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, המערער ביחד עם מי שהיה נאשם מס' 1 בתיק זה ישבו במסעדה ובסמוך להם ישב המתלונן. בין המערער וחברו לבין המתלונן שישב כאמור בשולחן הסמוך התפתחו חילופי דברים על רקע מוצאם של מערער וחברו. עוד יש לציין כי המערער וחברו היו שיכורים בזמן המעשה.

בהמשך לאותם חילופי דברים קמו המערער וחברו מהשולחן וקראו למתלונן לצאת החוצה. אחראי משמרת במסעדה הורה למערער וחברו לעזוב את המתלונן וכך אכן עשו. השניים יצאו מן המקום וניתן היה לצפות שבכך יסתיים האירוע. לא כך סברו המערער וחברו, כעבור דקות ספורות חזרו למסעדה ותקפו פיזית את המתלונן. החבר, מי שהיה נאשם מס' 1, פצע את המתלונן בכך שהיכה בו עם בקבוק זכוכית במצח. המערער בעט בו ביחד עם חברו בכל חלקי גופו וזרק לעברו בקבוק שלא פגע בו. לאחר מכן הורחקו המערער וחברו מהמקום ובכך הסתיים מבחינתם האירוע. עבור המתלונן הסתיים האירוע בכך שהוא נזקק לטיפול בבית חולים ופונה מהמקום באמבולנס. בבית החולים הובהר כי הוא סובל מחתך בעומק 5 ס"מ ובעומק ס"מ אחד שנתפר.

3.כאמור, בית משפט קמא קיבל באשר למערער תסקיר שירות מבחן. התסקיר מפרט את נסיבותיו ועומד על כך, כי ככלל מנהל המערער אורח חיים חיובי. המערער משרת בצבא ומצפה להתקדם בשירותו הצבאי. האירוע נשוא כתב האישום הוא אירוע חריג עבורו ואיננו מאפיין את אורח חייו. המערער הצליח להתקדם לאן שהתקדם חרף נסיבות משפחתיות לא קלות לאורך השנים. שירות המבחן מעריך כי הרשעתו בדין עלולה להשליך על המשך שירותו בצבא ועל כן המליץ, כאמור, שלא להרשיעו ולהסתפק בצו של"צ בהיקף שנקבע.

4.לטענת הסנגור, היה מקום לקבל המלצה זו. הסנגור נסמך לא רק על האמור בתסקיר, אלא גם על מספר מכתבים שהוגשו לבית המשפט על-ידי אנשים המשרתים יחד עם המערער ואחראים עליו בשירותו הצבאי. כל המכתבים מציינים את העובדה שהמערער מתאפיין כאדם בעל ערכים ומוסר ברמה גבוהה, בעל דרך ארץ ונימוסים, הוא מוגדר כאדם חרוץ, רציני ואחראי שרואה את עתידו בצבא ונראה ששלטונות הצבא אכן מעוניינים בהמשך שירותו, דא עקא ההרשעה עלולה להפריע לו.

התביעה מפנה לאופיו של האירוע, לאלימות שהופגנה בו, לכך שמדובר באירוע בעל שני שלבים ובשורה התחתונה הטענה היא, כי צדק בית משפט כי קבע שאין מקום לסיום ההליך באי הרשעה.

5.שקלנו את טיעוני הצדדים ואיננו רואים להיענות לעתירת הסנגור. אנו אומרים בפה מלא כי התיק איננו מעורר התלבטות של ממש. מדובר באירוע מכוער מתחילתו ועד סופו. תחילתו בכך שהמערערים בהיותם בגילופין ניהלו וויכוח, ככל הנראה לא נעים ולא סימפטי עם המתלונן, המשכו בכך שהמערער וחברו הם ש"הזמינו" את המתלונן לצאת החוצה כאשר הכוונה "בהזמנה" אינה טעונה פרשנות. אחראי משמרת במסעדה הפריד בין הניצים ואמר למערער וחברו לעזוב את המתלונן. גם בכך לא היה די ועל רקע זה נולד חלקו השני של האירוע שהתפתח לכלל אלימות של ממש שתוצאותיה צוינו לעיל. לא היתה כל סיבה לתחילתו של האירוע, לא היתה כל סיבה להמשכו ואנו רואים בחומרה רבה את העובדה שהמערער וחברו חזרו למסעדה לאחר שכבר עזבו אותה. עצם החזרה מצביעה על נכונות "ללכת עד הסוף". התוצאות בשטח בפועל מדברות בעד עצמן.