ע"פ 2051-03-16 מוסא נ' עיריית נצרת עילית

1.בשנת 2009 קיבל המערער דו"ח על חנית רכבו במקום שנאסר לחניה, שהקנס בגינו הוא 250 ₪. המערער פנה בבקשה לבטל את הדו"ח ובקשתו נדחתה, אז הגיש בקשה לבית המשפט להישפט.

2.במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות - 07/02/11, נשמעה עדותם של עד התביעה ועדותו של המערער, כחלק מפרשת ההגנה. באותו מעמד, הודיע המערער כי ברצונו להביא עד מטעמו, אשר לא התייצב לדיון. בקשתו להסתמך על תצהירו של העד האמור, מבלי להעידו נדחתה. יחד עם זאת,

בית המשפט קמא אפשר למערער לזמן את העד למועד נדחה ולשם כך דחה את המשך הדיון למועד מאוחר יותר.

3.מאז, למרבה הצער, נדחה הדיון מפעם לפעם, אם בשל בקשות דחייה שהוגשו על ידי המערער או בא כוחו, ואם בשל אילוצי בית המשפט קמא. בחלק מן המקרים, בעת שהמערער לא היה מיוצג, הוא לא קיבל הודעה מבעוד מועד על דחיית הדיון, ועל פי טענתו, התייצב למספר ישיבות יחד עם העד שביקש להביא מטעמו, אולם כאמור, הדיונים לא התקיימו.

4.ביום 21/01/16, מועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, לאחר מספר בקשות דחייה שהוגשו על ידי ב"כ המערער, לא הייתה כל התייצבות מטעם המערער או בא כוחו. בית המשפט קמא דן את המערער בהעדרו, הרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 400 ₪.

5.המערער לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בגדר סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). במקום זאת, עתר לבית משפט זה בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתו ביקש לבטל את הכרעת הדין המרשיעה, בטענה כי בפני בית המשפט קמא לא הובאו ראיות, המוכיחות את אשמתו.

6.במסגרת הערעור לא התייחס המערער לסיבות, בעטיין לא התייצב בבית המשפט קמא ביום בו הוכרע דינו בהעדרו והשליך כל יהבו על טענתו כי לא הוכחו יסודות העבירה.

7.על פי סעיף 240(2) לחסד"פ, נאשם בעבירות קלות שלא התייצב למשפטו, יראה כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סנגורו. בהעדר התייצבות מטעם המערער או בא כוחו לישיבה אליה זומן כדין, היה רשאי בית המשפט קמא לדון את המערער בהעדרו, ומבחינה זו לא נפלה כל טעות בפסק דינו.

8.בנסיבות אחרות היה מקום לדחות את הערעור, בשים לב למהות ההליך שבירורו והמאמץ שהושקע בו חרג מכל פרופורציה. למרות האמור, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור, כפי שיפורט להלן: