ע"פ 2032/15 ממן נ' מ"י

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) בת"פ 3356-05-14 מיום 1.3.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות של תקיפת שוטר, העלבת שוטר או מסירת ידיעות כוזבות; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים שתמנה מיום 26.4.2014.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד נתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק; מהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); ואי ציות לרמזור; לפי תקנה 64(ה) לתקנות.
3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.4.2014, בסמוך לשעה 3:40, בכביש מס' 4, השוטרים: אריה שטנגל (להלן: אריה); צור רוקח (להלן: צור); חן זברסקי (להלן: חן); וטארק ג'בור, פרשו מחסום משטרתי בכביש מס' 4. אותה עת, נהג המערער במשאית ועצר במחסום. אריה ניגש לבצע לו בדיקת שכרות, ומשהמערער נכשל בה, אריה פתח את דלת המשאית כשהוא עומד על מדרגה, ביקש מהמערער שיתלווה אליו והודיע לו כי הוא מעוכב. או אז, המערער דחף את אריה עם ידו בחוזקה, וכתוצאה מכך אריה נהדף ונפל ארצה על רגליו. המערער סגר את דלת המשאית, והחל בנסיעה מהירה תוך שהוא מעיף קונוסים שהוצבו לצורך המחסום. השוטרים צור וחן החלו לרדוף אחריו בניידת כשהאורות מהבהבים והסירנה מופעלת.
4. במהלך המרדף המערער נתקל בשער הצפוני של בתי הזיקוק שהיה סגור ולכן נדרש להסתובב ולעלות על דרך של פסי רכבת, שם הוא נתקע. צור ירד מהניידת וקרא למערער לעצור, אך המערער נסע עם המשאית לאחור, התיישר מול צור, וכתוצאה צור זז הצידה. המערער המשיך בנסיעה פרועה במהירות גבוהה, במהלכה הוא חצה רמזורים באדום; צפר ללא הרף; אילץ את צור לכרוז לרכבים לזוז על מנת שלא יפגעו מהמשאית; ואילץ רכבים לסטות ולבלום בלימת חירום על מנת שלא להתנגש במשאית. לבסוף, משנכנס המערער לרחוב ללא מוצא, הוא עצר, כיבה את המנוע, ירד מהמשאית וברח רגלית מהמקום. בשעה 5:06 התקשר המערער למשטרה ודיווח בכזב כי המשאית נגנבה.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניין המערער. על פי התסקיר הראשון מיום 9.7.2014, המערער בן 45 ואב לשלושה אשר התגרש לפני שנתיים. נמצא כי המערער החל לעבוד כנהג משאית מאז היותו בן 25, אך לא באופן קבוע, ומזה כשש שנים הוא עוסק בהובלות באמצעות המשאית שבבעלותו. בתסקיר צוין כי מעיון ברישום הפלילי של המערער לחובתו הרשעה בגין תקיפת שוטר משנת 2008, אשר לגביה הוא משליך את האחריות על גורמי אכיפת החוק. כן צוין, כי מעיון ברישום התעבורתי של המערער, לחובתו 39 הרשעות במגוון עבירות, ובכלל זה נהיגה בשכרות משנת 2010. קצינת המבחן ציינה כי המערער תופס עבירות אלה כשוליות.
6. עוד נמצא בתסקיר שירות המבחן, כי קיימים פערים משמעותיים בהתייחסות המערער לנסיבות האירוע. צוין כי למערער נטייה להתנהגות רצידיוויסטית בכל הנוגע לעבירות תנועה, בעוד שהוא אינו ער לסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו. כמו כן, המערער הביע בפני קצינת המבחן את עמדתו כי אינו זקוק לעזרה בנושא ההתמכרות לאלכוהול. קצינת המבחן ביקשה שהות של שלושה חודשים על מנת למצות את הליך האבחון, ועל כך הורה בית המשפט המחוזי.
7. ביום 1.10.2014 הוגש תסקיר משלים בעניין המערער, לפיו בחודש אוגוסט 2014 החל המערער בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות במגדל העמק (להלן: היחידה) תוך שהוא משתף פעולה. נמצא כי המערער התחיל להבין שיש לו בעיה, הודה כי הוא מכור לאלכוהול והתחיל להבין את ההשלכות של שתיית יתר ואת הצורך בטיפול מסייע. צוין כי המערער נכון להפסיק את צריכת האלכוהול, וכי הוא מצוי בתהליך חיובי של שינוי בדפוסי התנהלותו ביחס לשתיית אלכוהול. לשיטת עורכת התסקיר, התנהלותו מעידה על הפחתת הסיכון להישנות העבירה, בכפוף להמשך התהליך הטיפולי ביחידה. הומלץ לשקול ענישה משולבת, בהטלת צו מבחן במהלכו יימשך הטיפול ביחידה לצד ענישה משמעותית שתרוצה בעבודות שירות.
8. ביום 21.1.2015 הוגש תסקיר משלים נוסף בעניינו של המערער, לפיו, עולה כי חל שינוי משמעותי בעמדתו אשר החל להכיר בדפוסי התמכרותו. צוין כי בוועדת האבחון עלו מוקדי קושי רבים בהתנהלות המערער, אך לצד זאת הוא הציג נכונות להשתלב בטיפול, להתמיד בו ולבצע שינוי. כן צוין, כי המערער החל רק מיום 13.12015 להשתלב במסגרת של מרכז יום, ועקב כך הומלץ על ידי שירות המבחן להטיל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 320 שעות, אשר יוכל להתבצע במקביל לטיפול היומי.
9. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באירוע אחד בו בוצעו מספר עבירות, במסגרתו נפגעו ערכים מוגנים שונים כדוגמת זכות המשתמשים בדרך לנסוע בבטחה ובשלום, וכן פגיעה בשלטון החוק. עוד נקבע, כי מידת הפגיעה בנסיבות המקרה היא גבוהה. שכן, האירוע נפרש על זמן לא מבוטל, במהלכו נערך מרדף בכבישים רבים, כשהמערער נוהג במשאית, ואף בתום המרדף ביצע עבירה נוספת במסירת הודעה כוזבת.
10. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, ציין בית המשפט המחוזי כי הצדדים הפנו לפסיקה בה רשת רחבה של עונשים. כן צוין, כי לא בכדי קבע המחוקק עונש של 20 שנות מאסר בצד העבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, וכי המגמה בפסיקה היא להחמיר בענישה של אלה המורשעים בעבירה זו. בית המשפט התחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, והן: הנהיגה במשאית; בדיקת השכרות שנמצאה חיובית; דחיפת השוטר אריה בחוזקה; נסיעה מהירה במהלך מרדף; אי הקשבה לקולות השוטרים שיעצור; נהיגה פרועה בצירי תנועה מרכזיים; חציית רמזורים באור אדום; גרימה לרכבים אחרים בדרך לסטות מהדרך ולבלום בלימת חירום; וההימלטות במקביל לדיווח כוזב. נקבע כי מעשים אלו הפגינו זלזול בחיי אדם וכן בגורמי אכיפת החוק, והדגימו התנהגות חסרת אחריות אשר סיכנה את כלל המשתמשים בדרך. כן נלקח בחשבון, כי איש לא השפיע על המערער לעשות את שעשה, אף שהבין את הפסול במעשיו. מנגד נשקלה העובדה שלא נגרם נזק לגוף או לרכוש, אף אם רק במזל. על כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם ינוע בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל.
11. בבואו לשקול את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, שקל בית המשפט המחוזי לקולה את הודאת המערער אשר חסכה זמן שיפוטי יקר; את הבעת החרטה ונטילת האחריות; את הפגיעה של העונש במערער ובמשפחתו; את נסיבות חייו של המערער; את ההתרשמות החיובית של גורמי הטיפול המלווים את המערער; את מעצר הבית הממושך בו שהה המערער; ואת העובדה כי מדובר במאסרו הראשון. מנגד, בית המשפט לא התעלם מכך שלחובת המערער הרשעה מיום 1.9.2008 בגין עבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, זאת בנוסף ל-41 הרשעות תעבורה שביניהן עבירה משנת 2010 שעניינה נהיגה בשכרות. עם זאת צוין, כי מרבית העבירות התעבורתיות נעברו במסגרת עבודתו כנהג משאית, הנמצא מרבית שעות היום על הכבישים, וחלקן הארי הוא עבירות ברירת קנס.
12. לבסוף התייחס בית המשפט המחוזי לאפשרות החריגה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום. בית המשפט היה ער למגמה החיובית אצל המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן. עם זאת צוין, כי יש לקחת בחשבון שהשיקום החל בעקבות ההליך הפלילי דנן, כאשר שנים המערער לא עשה את הנדרש ממנו בטיפול בהתמכרותו לאלכוהול, גם לא לאחר שהורשע בשנת 2010. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן במלואה, כפי שהובאה בתסקיר המשלים הנוסף. שכן, בראי עקרון ההלימה, ובשים לב לסדרת המעשים החמורים שביצע המערער תוך קריאת תיגר על שלטון החוק והתעלמות מהסיכון שיצר לחיי אדם, העונש המתאים הוא מאסר בפועל. אולם, נקבע כי יש מקום להטיל עונש מאסר נמוך בהתחשב בפוטנציאל השיקומי. על כן, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער כאמור לעיל, תוך שהוא חורג ממתחם העונש ההולם.

הערעור

8. המערער טוען כי בהשוואה למקרים דומים, חמורים יותר, המתחם שנקבע בעניינו הינו חמור יתר על המידה, והיה מקום לקבוע כי המתחם ינוע בין ששה חודשי מאסר, אשר יכול שירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. המערער מפנה למספר מקרים לשם השוואה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא אימץ את המלצת שירות המבחן במלואה. המערער מציין כי על פי התסקיר המשלים הנוסף שנערך בעניינו, הוא מחויב באופן מלא להליך שיקומי ארוך, בעוד שהוא הפסיק לצרוך אלכוהול והוא חווה שינוי ניכר בכל מישורי חייו. המערער מלין על כך שניתן משקל של ממש לעובדה שהוא החל בטיפול רק בעקבות ההליך הפלילי. המערער מציין כי לעתים רק אירוע חריג וטראומטי דוגמת ניהולו של הליך פלילי ושהות בתנאי מעצר מוביל את האדם להכרה בבעיותיו. המערער סבור כי המוטיבציה והתובנה שהוא זקוק לטיפול, וכן הירתמותו להליך הטיפולי, הן שרלוונטיות לקביעת עונשו. לבסוף מוסיף המערער, כי יש לקחת בחשבון את הודאתו; את חרטתו הכנה; את עברו הפלילי הלא מכביד; ואת העובדה כי מדובר באדם בן 45 שלא ריצה מאסר מעולם. המערער טוען כי היה נכון לאמץ את המלצת שירות המבחן, או לחילופין, להטיל עליו עונש מאסר קצר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.