ע"פ 19456-12-16 מנאסרה נ' ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת סיגל אלבו) מיום 24.11.16 בת"פ 3328/03 (להלן בית משפט קמא) במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי שהושת עליו.

רקע

1. ביום 4.6.03 המערער הורשע על פי הודייתו בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן חוק התכנון והבניה), בכך שבנה מבנה בן שלוש קומות בשטח של 415 מ"ר, ללא היתר בשכונת בית חנינה בירושלים כמפורט בכתב האישום. בגזר הדין בית משפט קמא (כב' השופט בן זמרה) השית על המערער תשלום קנס בסך 90,000 ש"ח, התחייבות, הריסת הבנייה ללא היתר, עד ליום 1.10.03 ואיטום בטון של כל פתחי המבנה עד יום 1.10.03. פרק זמן זה נועד לאפשר למערער להכשיר את הבנייה ללא היתר.

    

2. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' הכט, מ' רביד ו- א' אפעל גבאי) על גזר הדין. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה והעמיד את הקנס על סך 180,000₪. על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון (כ' השופטת מ' נאור) דחה את בקשת הרשות לערעור של המערער בעניין גובה הקנס.

    

3. בבית המשפט המחוזי (כ' השופטים צ' סגל, ע' חבש, י' נועם) במסגרת ע"פ 009930/05 ביום 12.2.06 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה צו ההריסה וצו איסור שימוש ואטימה יידחו למשך שישה חודשים מיום 12.2.06. תוקפו של צו השימוש הוארך מעת לעת עד ליום 1.5.16.

    

4. ביום 25.5.16, המערער הגיש לבית המשפט קמא, בקשה נוספת לדחיית ביצוע צו ההריסה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה שמדובר בבניה לא מבוטלת של 415 מ"ר שהחלה לפני למעלה מ-15 שנים וטרם הוכשרה כך שלא נעשתה התקדמות במישור התכנוני.

5. ביום 26.5.16, קבעה כב' השופטת מאיה אב- גנים וינשטיין כי הבקשה שהמערער הגיש לא מילאה אחר תקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן התקנות) והמערער לא צרף לבקשה תצהיר איש מקצוע המטפל בהליכים. לפיכך, היא קבעה שהבקשה תידון ככל שיוגש תצהיר איש מקצוע.