ע"פ 19084-08-14 מדינת ישראל נ' מוסא,ע"פ 28880-07-14 מוסא נ' מדינת ישראל

1.הערעור דנא הוא על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פאול שטרק) מיום 30.6.14 בב"ש 3387/14 ובה נדחתה בקשת המערער לבטל צו הריסה מנהלי שנחתם ע"י יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ביום 2.4.14 ובו נאמר כי הצו מתייחס לבניין שהוקם על מקרקעין בשכונת א-טור בירושלים בנ.צ. כמפורט בצו וכי יש להרוס את משטח הבטון בשטח של כ-306 מ"ר (להלן: "צו ההריסה").

2. גם בפני בית משפט קמא, כמו גם בערעור צמצם המערער את טענותיו לשתי טענות, וסבר כי די בקיומה של כל אחת מהטענות כדי להביא לביטול צו ההריסה, ולקבלת ערעורו.

הטענה האחת היא כי יש לבטל את צו ההריסה מחמת פגם מהותי היורד לשורש הצו מאחר שהתצהיר שצורף לצו ההריסה נחתם על ידי מר חן פרנקל שאינו מוסמך לחתום על התצהיר כי איננו מהנדס או אדריכל, כדרישות החוק;

הטענה השנייה היא לאכיפה בררנית, קרי כי לגבי מבנה סמוך למבנה נשוא הצו פעלה הרשות בדרך של הגשת כתב אישום וננקטו הליכים פליליים ולא הליכים מנהליים כמו בעניין דנא. כך גם טען כי הוועדה נקטה נגד מבנים אחרים באותה סביבה בהליכים פליליים ולא בגדר של צו מנהלי שהוא "צו הרסני ודרסטי מאין כמותו" (סעיף 36 להודעת הערעור). לטענת המערער פעולת הוועדה בדרך של הוצאת צו מנהלי המפלה אותו לרעה לעומת מבנים אחרים שנגד בעליהם פעלה הרשות בדרך של הליכים פליליים.

3.בית המשפט קמא דחה את טענות המערער וקבע כי לא הוכיח את טענתו לאכיפה בררנית, כי לא צורפו נסיבות בניית המבנה שלגביו נטענת האפלייה וגם כי אין ראייה ביחס לפעולות של המשיבה נגד המבנה הנטען (סעיף 10 להחלטה). לעניין סמכות מר חן פרנקל לחתום על התצהיר - לא התייחס בית המשפט קמא.

על החלטת בית המשפט קמא- נסב הערעור.

4.בדיון שהתקיים לפני חזר המערער על טענותיו ואף זימן צד ג' שלטענתו מתגורר בבניין נשוא צו ההריסה ולטענתו הוא עלול להפגע מהצו; ולחלופין עתר לאפשר למערער לקדם את הליכי היתר כדי לא להחפז ולבצע את צו ההריסה ולגרום נזק בלתי הפיך.

ב"כ המשיבה הסכים לדחות את ביצוע הצו כך שהמועד ימנה החל מיום 1.1.15 ככל שבית משפט זה ידחה את הערעור, כדי לאפשר למערער להגיע להסדר ו/או לקדם את ההיתר למבנה.

5.המשיבה חזרה על טענותיה וציינה כי החלטת בית המשפט קמא ראויה וכי אין להתערב בה ועוד ציין כי זימון צד ג' 'כלשהו' מהווה הוספת ראיות חדשות בשלב הערעור- דבר שאינו אפשרי אלא אם ניתן לכך היתר מפורש, וכי במועד הוצאת הצו לא התגורר איש במבנה שלא היה גמור ולא מאוכלס וגם כי צדדי ג' שלגביהם נטען כי עלולים להפגע מהצו- כלל לא הגישו כל בקשה לביטול הצו, לא הגישו כל מסמכים וממילא אין לדעת מתי רכשו את הדירות, אם בכלל, ומכל מקום עובדות אלה, ככל שנטענות היו לאחר שהוצא צו הריסה מנהלי ולאחר צו הפסקה שיפוטי ואין טענות אלה ממין העניין בערעור זה, שכל מהותו מתייחסת לצו ההריסה במועד הוצאתו.

6.תחילה לציין כי עניינו של המערער בקשר לצו הריסה מינהלי שהוצא למבנה אחר של המערער, כבר התברר בפני בית משפט קמא (ב"ש 2536/12) בו נדחתה התנגדות המערער לביצוע צו הריסה (החלטת כב' השופט ד"ר א. גורדון מיום 8.4.13); החלטת בית המשפט קמא, הנזכרת, היא נשוא ערעור 46691-04-13, בו דחתה כב' השופטת פלדמן-פרידמן ביום 14.7.13 את הערעור ולמעשה אישרה את צו ההריסה המנהלי המתייחס למבנה האחר; המערער לא הסתפק בכך ופנה לבית המשפט העליון וביום 12.11.13 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט ח' מלצר) את בקשת רשות הערעור (רע"פ 5326/13).