ע"פ 18872-03-16 ואח'

1.לפנינו שני ערעורים על הכרעות שניתנו בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת.פ.2499-05-12.

המערער בע"פ 18872-03-16, הוא הנאשם, אשר מערער על הכרעת הדין שניתנה ביום 19.4.15 (כב' השופט י' מינטקביץ). המשיבה באותו ערעור, היא מדינת ישראל, אשר הגישה מנגד את עפ"ג 18149-03-16, ביחס לגזר הדין, שלטענתה הוא מקל יתר על המידה. גזר הדין ניתן ביום 24.1.16 (כב' השופט ד"ר א' גורדון).

הצדדים יכונו ה"מערער" ו"המשיבה" גם ביחס לערעור הנוסף.

2.ההליכים דנן באו לעולם בעקבות אירוע מיום 19.6.11, במהלכו תקף המערער את גב' נ.ת. (להלן: "המתלוננת") בדירה השייכת לגרושתו, בדרך בית לחם 118 בירושלים. המתלוננת הגיעה לדירה מטעם הגרושה והותקפה בשעה שניסתה להיכנס לדירה בעוד המערער מתנגד לכך. המתלוננת הייתה מלווה במר שבתאי לביא, אשר נכח אף הוא באירועים נשוא כתב האישום.

3.בהכרעת הדין הורשע המערער בתקיפה הגורמת חבלה של ממש.

4.בגזר הדין נקבע כי על המערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך 600 ש"ח והוארך מאסר מותנה בן 3 חודשים אשר הוטל על המערער בת.פ. (שלום, י-ם) 2643/07 ונקבע כי המערער ירצה עונש זה אם בתוך שנתיים ממועד גזר הדין יעבור עבירת איומים, העלבת עובד ציבור או שימוש באלימות.

5.מכאן הערעורים שצוינו לעיל.

 בעניין הערעור על הכרעת הדין

6.לאחר שבחנו את נימוקי הערעור, שמענו באריכות בעת הדיון מיום 1.6.16, את טענות המערער (וזאת הן באמצעות בא כוחו והן ישירות מפיו) ועיינו בהשלמת הטיעון שהגיש המערער ביום 30.10.16 (בעקבות הדיון הנוסף שהתקיים ביום 27.9.16), לא מצאנו שיש מקום להתערב בהכרעה שניתנה.

7.טענות המערער נסובות בעיקרן כנגד ממצאי עובדה וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים העובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. התערבות ממין זה נהוגה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ראו ע"פ 377/62 לוי נ' היועץ המשפטי, פ"ד יז(2) 1065, 1074 (1963); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק הדין מיום 10.11.2008; ע"פ 6020/07 גואטה נ' מדינת ישראל, פס' 25 לפסק דינה של השופטת ארבל, מיום 30.11.2009; ע"פ 150/09 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 06.05.2010. ראו גם מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד)). יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 18.11.2009:

"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם".